גיליון לחודש מרחשוון, וכמה שהוא מר החודש הזה, נכתב ונערך ברובו לפני החגים. היינו אמורים לעסוק בנושאים מגוונים וייחודיים, אך פרעות תשפ"ד ומצב המלחמה שהוכרז בעקבותיהן, הביא לחישוב מסלול מחדש. בחרנו להחליף את כל תוכן המגזין, לוותר על המדורים הקבועים ולתת ביטוי מלא למה שקורה עכשיו.

גיליון זה נכתב והופק בעצב וביגון, לצד אמונה גדולה בה' שמיטיב איתנו תמיד וגם הפעם יתגלה מתוך ההסתר ויאיר פניו – ופנינו – לצמיחה מחודשת וחזקה יותר.

בפתח הגיליון הגר"ד לייבל קורא לבחון מחדש את סוגיית הגיוס ומסביר כי פתרון אתגר הנשיאה בנטל מוטל גם עלינו, לא רק על הצבא. הרב יהושע פפר, טוען במאמרו כי נדרש מעשה של לקיחת אחריות לא רק על קיום עולם התורה הנבדל אלא על עצם קיומנו כאן – על המדינה עצמה, כולל הצבא.

מיד אחר כך תמצאו פרויקט זיכרון ייחודי, פרי מכחולו של הצייר החרדי בנצי וולמן, שהחליט להקדיש זמן ומחשבה לכל חייל וחיילת שנפלו במלחמה. מרגש עד דמעות.

כדי להתעודד קמעא בחרנו להסתכל על חצי הכוס המלאה בשלוש כתבות נוספות: איך כולנו נרתמים לעזרה ומבקשים להיות שם, לעשות משהו; מה תפקידו של ההומור בימים אפלים אלו; מה סייע לאנגלים לשרוד את הבליץ' ואיך האוקראינים מצליחים מול הדוב הרוסי.

שנדע ימים טובים יותר.