קוראים יקרים,
אנו חיים ללא ספק בזמנים היסטוריים. בשבת הראשונה אחרי פרוץ המלחמה עם איראן, ישבתי עם ילדיי הקטנים, שמטבע הדברים הוטרדו מהאזעקות וההנחיות, והצעתי להם לדמיין כיצד בעתיד, בעזרת השם, הם ימצאו עצמם מספרים לילדיהם על ימים אלה כפי שסיפרו יוצאי מצרים לילדיהם את סיפור גאולתם משעבוד.
הסיפור מדור לדור עומד בבסיס האומה היהודית. שלשלת הדורות משמרת את עצמה דרך סיפורי קורות עם ה' והנצחת זכרונם. בין אם תקראו את השורות הללו כשהמלחמה עוד נמשכת או בצל הפסקת אש, הלקח הזה נכון תמיד. אנחנו חווים דברים גדולים כעם, אבל אנחנו הופכים אותם לחלק מזהותנו הלאומית והדתית דרך המשפחה.
והמשפחה היא זו שמככבת בכתבת השער שלנו השבוע. בשנתיים האחרונות נעדרו אבות רבים מדי מבתיהם לתקופות ארוכות מדי במסגרת השליחות הקדושה של הגנה על עמם. מבלי להשוות אתגר זה לאתגרים אחרים, התעוררנו לכתוב על סוגיית הנוכחות האבהית הנדירה, שמפציעה בעיקר בשבתות. כיצד יכול אב למלא את תפקידו המשפחתי (ולמעשה, כפי שאמרנו – אף הלאומי) כשהוא 'אבא של שבת'? ורד בורנשטיין יצאה לבדוק.
בימים אלה במיוחד, מתחדדת שאלת האחריות שלנו על כיוונה של המדינה. האם אנחנו נוסעים בקרון – או שמא המוח שלנו תפס את מה שהלב כבר יודע, ואנו מודים שמקומנו בקטר? הרב יהושע פפר מתאר בטורו את התהליך שעוברת החברה החרדית, ואת הצורך להבין שהגיע הזמן ליטול חלק גם במאבקים חיצוניים בין הטוב לרע.
בגיליון הנוכחי תקראו גם על נשים שמצאו משמעות עמוקה בחיבור מחודש ללימוד תורה, על מהפכת התעסוקה ההיברידית והשפעתה על הציבור החרדי, ועל הניאו-חסידים בקרב הציבור הדתי והחרדי הבלתי חסידי בעליל.
קריאה נעימה ובשורות טובות,
העורכת
