קוראים יקרים,
'מה תרצה להיות כשתגדל' או 'מה תרצי להיות כשתגדלי', אלה שאלות שילדים עומדים בפניהם פעמים רבות. כשהם קטנים זה בעיקר שעשוע למבוגרים, שצוחקים לשמוע על הילד שרוצה להיות אסטרונאוט והילדה שמבטיחה להיות גננת, או נסיכה, או שתיהן במקביל. כשהם גדלים אנחנו מנסחים את השאלה קצת אחרת, ומחפשים למצוא בתשובות הדים לחינוך שקיבל הילד. בחינוך החרדי, הציפייה היא לשמוע שהילד או הנער רוצים לקבוע את מושבם בבית המדרש בלבד לאורך ימים. הבנות, מצידן, צריכות לשאוף להיות נשות אברכים.
החרדיות הישראלית המתחדשת מחפשת תשובות נוספות לשאלות הללו. אם ירצה הנער לשקוד אך על התורה והעבודה – מה טוב. אולם הדרישה היא לקיומן של אופציות נוספות, לגיטימיות לא פחות, ולהעלאה על נס של חיי תורה עם דרך ארץ, איש-איש לפי כישוריו ונטיות ליבו, שבהם יכול האדם לקיים את 'בכל דרכיך דעהו' ולהישאר בן תורה גם מחוץ לבית המדרש.
מציאות שונה זו, מציבה בפני מוסדות הממ"ח אתגר כבד-משקל: למצוא את הנרטיב החילופי שעליו יש לחנך את הדור הצעיר. אם מודל 'אברך ואשת אברך' כבר איננו המודל האוניברסלי, המחייב את כולם, איזה נרטיב מעורר השראה אחר אפשר להציע לילדים ובני נוער במוסדות חינוך אלה? ישי הבלין שוחח עם שורה של אנשי חינוך ומומחים, וחזר עם תשובות מרתקות.
אספקט אחר של חינוך נידון ב'רוח אחרת', כתבתה המקיפה של אפרת פינקל החוקרת מדוע מקצועות הרוח נלמדים באופן כה שונה בחינוך החרדי. האם יש גישה תורנית שתאפשר לתלמידים חרדים ללמוד היסטוריה לא מצונזרת, אזרחות על בוריה, וספרות מופת שלא חוברה על ידי אנ"ש?
בטור שאתם קוראים כעת לא נגעה ידה של הבינה המלאכותית, אבל לו הייתה נוגעת, הייתה בוודאי מנסה לשרבב פסוק – כנראה כזה שלא היה ולא נברא. מה קורה בממשק בין כלי הבינה המלאכותית ובין עולם היהדות? אפרת פינקל יצאה לבדוק.
כרגיל, תפגשו גם את כתבת התיירות, טורים עם המון חומר למחשבה, ושלל המדורים האהובים עליכם.
נשמח לשמוע מכם,
העורכת
