קוראים יקרים,
יש דברים שהשיח הציבורי לגביהם ער וידוע, ועדיין כולם תוהים: 'איך לא כותבים על זה?'
התשובה, בדרך כלל, היא שהבעיה אולי מוכרת אבל התקשורת המגזרית לא תיגע בה מסיבותיה, בעוד התקשורת הכללית, לרוב, לא רואה עניין לציבור אם הסיפור לא צבוע בצהוב זרחני דיו.
אחת המטרות שלנו ב'המקום' היא לתת מענה בדיוק במקומות האלה: לדבר על מה שנדרש לדבר עליו בחברה החרדית: באחריות, ברצינות, מתוך מחויבות לאמת ולא לקהילה כזו או אחרת, או לאינטרס עסקי כזה או אחר.
כתבת השער שלנו החודש עוסקת בתחקיר שביצענו על שירות הסינון נטפרי, שהפך כמעט למונופול בציבור החרדי בזכות אימוצו הנלהב על ידי הממסד החרדי. למרות האיכויות הטכנולוגיות שלו, הוא מציב אתגרים רבים בפני חרדים מהשורה שהשימוש שלהם באינטרנט, מטבע הדברים, נועד בעיקר לצורכי פרנסה, כמו גם בפני נשים שמקבלות את התחושה שלצרכים שלהן אין מקום. השיח סביב הבעייתיות בסינון נטפרי קיים כבר שנים; לראשונה הוא מקבל ביטוי מעמיק בעיתונות, כולל חוות דעת משפטית.
גם את הילדים שלכם מלמדים מוגנות בבית הספר? מצוין. אבל רוב הסיכויים שהם לומדים בעיקר להתגונן מפני הסכנה הנדירה יותר: פגיעות מזרים. הסטטיסטיקה העצובה, עם זאת, מספרת שרוב הפגיעות הקשות מגיעות מצד אנשים במעגל הקרוב, מוכרים ואף אהובים. דרכי המניעה וההתמודדות הן שונות, אבל השיח נקבר תחת תחושת אי הנעימות לדון במציאות הזו. תמר עבודי, עו"ס קלינית עם ידע מקצועי נרחב, משרטטת ברגישות בכתבתה את המפה הכואבת אך הנחוצה הזו.
שלוש שנים לתוכנית קודקוד, לכאורה תכנית הדגל של 'נכנס חרדי, יוצא חרדי' בצבא, כתבנו יצא לדבר עם קודקודים בהווה ובעבר ולשמוע עד כמה ההבטחות מתקיימות, למה דווקא קודקודים מצטיינים מצויים בסיכון רוחני גדול יותר, ומה העתיד הצפוי לתוכנית.
בגיליון הנוכחי תמצאו גם כתבה מרתקת על ההבדלים בין 'חרדים של חו"ל' ו'חרדים של הארץ', כתבת תיירות על אירלנד, ואת שלל המדורים המוכרים והאהובים, כולל טור חדש וייחודי מפרי עטו של בנצי גולדשטיין.
כתמיד, נשמח לשמוע מכם.
העורכת
