השבוע שעבר היה הקשה בתולדותיו של גדוד 'נצח יהודה' – הגדוד החרדי בצה"ל, שעל שמו נקרא ארגון 'נצח יהודה' התומך בחיילים חרדים בכל מקום שהם משרתים. שבוע של כאב עמוק, אך גם של תקווה ורוח גדולה.
מתוך נסיבות קשות ומורכבות אלו, התחדדה לי נקודה נוספת: מטרתה והגדרתה של התנועה החרדית לקראת מעורבות מוגברת בעולם המעשה. תנועה זו זכתה לכמה שמות וכינויים – 'חרדים מודרניים', 'חרדים חדשים', 'חרדים עובדים', 'חרדים בעולם המעשה', ועוד. כפי שאבהיר, כינויים והגדרות אלו מפספסים נקודה מרכזית.
כדי להמשיך לקרוא נא אשרו לנו דיוור
לקדושים אשר בארץ המה
ביום שני, י"א בתמוז תשפ"ה, נפלו חמישה חיילים במארב חמאס בעזה, ארבעה מהם מגדוד 'נצח יהודה' החרדי: מאיר שמעון עמר, משה ניסים פרש, נועם אהרן מסגדיאן ומשה שמואל נול, ואיתם רס"ל במיל' בנימין אסולין. ה' יקום דמם. ארבעה־עשר נוספים נפצעו, שניים מהם באורח קשה והאחרים בדרגות פציעה שונות.
בתור חבר הנהלה בארגון 'נצח יהודה', נכחתי בהלוויות של ימי שלישי ורביעי. אלו היו קשים מנשוא: אין לך שברון לב גדול מאם המספידה את בנה. הכאב האישי והמשפחתי יורד עד התהום, ודברי ההערכה הרבים שנאמרו על-ידי המפקדים הם אך נחמה פורתא. אחרי תום ימי השבעה, תיוותר המשפחה ללא בנם האהוב והיקר, ואין מילים שתוכלנה למלא את החלל.
ואולם, לצד הכאב הנורא התערבבה גם תחושה עמוקה של זכות…
