איש על הרפורמה: ריאיון עם שמעון נטף

שמעון נטף עשה דרך ארוכה מאז היה תלמיד ישיבה חזונאישניק ועד המינוי ליועצו של ח"כ שמחה רוטמן, תפקיד שהציב אותו במוקד המאבק לקידום העברת הרפורמה המשפטית. בריאיון מיוחד הוא מספר על הישיבות הרבות שבהן למד, המעבר לעולם המשפט, הכהונה הסוערת בלשכתו

אולי יעניין אותך גם

אילו פגשתם את שמעון נטף לפני שני עשורים, לא הייתם מעלים בדעתכם שהצעיר החזונאישניק שלפניכם עתיד למלא תפקיד במוקד קבלת ההחלטות של רפורמה חוקתית שתטלטל מדינה שלמה. גם נטף עצמו, למען האמת, לא יכול היה לחזות את התחנות אליהן יגיע.

הדימוי החביב עליו בהקשר הזה הוא משחק שחמט. "שחקן שחמט יודע שאתה לא מתכנן את ה־Endgame", הוא מסביר היום, ימים ספורים לאחר שסיים את תפקידו כיועץ מקצועי ליו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, וכשהוא בדרך ללימודי דוקטורט בארה"ב. "אתה עושה את המהלך הכי טוב שאתה יכול, בהתחשב במצב הכלים על הלוח בזמן נתון. הצעד הכי טוב מושפע מהאפשרויות של המהלכים הבאים, אבל אתה עושה צעד טוב שממקסם את האינטרסים שלך, ולא מתכנן מסלול מסוים. וזה מה שאני עושה בכל צומת הכרעה בחיים".

נטף גדל בבית מהפריפריה החרדית: אבא ספרדי ממוצא תוניסאי, אם אמריקאית מבית ציוני, ואשכנזייה ("מאוד").

"הבית היה מאוד מגוון", הוא מספר, "היה לנו ברור שאנחנו הולכים למוסדות חרדיים, או לפחות מוסדות על התפר, כמו 'ישיבת הכותל'. סגנון הרב אביגדור נבנצל. ביסודי הלכתי ל'מקור חיים' של הרב שטיינזלץ. אז זה היה אחד מהחיידרים על התפר, היינו חצי מהתלמידים חרדים וחצי דתיים לאומיים. אחרי היסודי התחלתי בישיבה התיכונית של 'מקור חיים', והיא כבר הייתה ישיבה דתית-לאומית לגמרי. במשך שנה החזקתי מעמד, עד שאמרתי שזה…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

זמן הלאומיות החרדית 

הציבור החרדי מתקשה להזדהות עם אמרות, גם של רבנים, המתגעגעות לחיים תחת שלטון זר. ייתכן שהמצב בשטח פותח פתח למנהיגות מסוג אחר

מאמר אורח

מאמר אורח

המשולש הבלתי אפשרי: החברה החרדית עומדת מול שאלות ללא מענה

האם נמשיך להחזיק רק בנורמות חיצוניות, או שנחזור לשורשים של ״וחי בהם״ במובן הרחב שמאפשר לדור הבא לשגשג כיהודים חרדים גאים בעולם המודרני? התשובה לשאלה זו תקבע לא רק את עתיד החינוך החרדי, אלא את עתיד היהדות החרדית כולה

אהוד בן יהודה

זרם התודעה

אל תגעו בנסיכיי

אנחנו חייבים אותם. היינו צריכים ליישב אותם בארמונות, להגיש להם יהלומים על כריות קטיפה, ובלבד שלא יטריד אותם דבר מלבד עסקם בתורה

שולי אביטבול

רוחות העונה

על חינוך, חרדה ומפגש

הבטתי בעיניים החרדות שלה, המבקשות עבור הילד שלה את העולם שבעיניה הוא הנכון ערכית ומוסרית, ולרגע אחד, הבנתי אותה

יצחק נזרי

שלוש נקודות

עוד לא מאוחר לנו להיות

מחשבות על מספרים ללא סְפָר ועל ברקים, רעמי פירוד וצלילים רכים יותר

עינת ישפה

פסיכולוגיה

להתנתק בלי לנסוע: כוחה של השגרה, חשיבותו של השינוי

אולי זה בגדר 'צרות של עשירים', אבל כולנו מרגישים לעיתים את הצורך לשבור שגרה. למה זה כל כך חשוב - ואיך עושים את זה בלי לצאת מאיזון?