1. שחר אילן פצח בסדרת כתבות בכלכליסט. חרדים בע"מ מהדורת 2025. האם החרדים מקופחים בתקציבי התרבות, האם החינוך החרדי מונע עבריינות יותר מהחילוני, האם החרדים מופלים לרעה יחסית לערבים, האם בתל אביב יש יותר משתמטים מאשר בישיבות. כל מיני שאלות רטוריות עם סימן שאלה. כשאני קורא כתבות מהז'אנר הזה סימן השאלה בכותרת מהבהב לי מול העיניים. לרוב סימן השאלה הוא בעצם סימן קריאה עם קצה מושחז, שידקור קצת. טיעונים מול נתונים – אתם לא צודקים – הנה הנתונים. נתונים שהגיעו ממשרדי ממשלה ומצה"ל ונתונים ממכוני מחקר. אלה הכי אהובים עליי. המכון הישראלי לדמוקרטיה ומכון נתוני אמת, מכון ירושלים למחקרי מדיניות והמכון החרדי למחקרי מדיניות. יש מספיק נתונים לכולם, לא צריך לדחוף. גם בכתבה שנשאה את הכותרת "האם בוגרי ישיבה מצליחים להשלים ליבה?" הובאו נתונים. אני מכיר את השאלה ואת הנתונים מקרוב.
2. מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה, פרסם דו"ח על מצב החרדים באקדמיה. הנתונים לא משהו. תוכניות השילוב של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לא עמדו ביעד. קראתי את הדו"ח וחשבתי על אנגלמן שהיה מנכ"ל המל"ג עד שהתמנה לתפקיד מבקר המדינה. חשבתי גם על הפערים בין השילוב הרצוי לשילוב המצוי, פערים ידועים ועתיקים שנכחו גם בדו"ח של יוסף שפירא, מבקר המדינה הקודם. כשהדו"ח של שפירא התפרסם לא התעמקתי בנתונים. רק קראתי כתבה שנשאה את הכותרת "שילוב החרדים באקדמיה נכשל, 76% מהגברים נושרים", גם היא של שחר אילן. הכותרת הרתיעה אותי מאוד. רציתי ללמוד באוניברסיטה העברית ולא ידעתי איך עושים את זה. בדקתי באינטרנט איך מתקבלים לאוניברסיטה, מה זה מבחן פסיכומטרי, ואיך משלימים את לימודי הליבה בגיל עשרים ושלוש. כשנרשמתי למכינה החרדית של האוניברסיטה העברית הנתונים של מבקר המדינה ריצדו לי בראש. רק 45% מהגברים החרדים מצליחים לסיים את המכינה ולא נושרים באמצע. רק 24% ממסיימי המכינה ישלימו את לימוד התואר. הבנתי שאני צריך להתפלל חזק ולעבוד קשה כדי להיכלל באחוזים הנכונים. במהלך הלימודים נחשפתי מקרוב לאנשים שסיימו יבמות והכל היה גדול עליהם. דוקטרינת יְבוֹמֶעס האהובה לא מוכיחה את עצמה, מה לעשות.
3. בימים שלפני המלחמה התפרסם פרויקט מיוחד על האנשים שלא לומדים ליבה. אז, בימים ההם, זה עניין מישהו. אלי הירשמן הגיע למכינה האוניברסיטאית ושוחחנו על האתגרים שעומדים בפני בוגרי ישיבות. אני זוכר שדיברתי על הנתונים שהופיעו בדו"ח המבקר והתמקדתי באלו שלא הצליחו להשלים את פערי הליבה. לנשירה יש גם השלכה חיובית. סטודנטים שנשרו מבינים את הקושי שיש בהשלמת הפערים בגיל מאוחר וזה נצרב בהם ומועבר הלאה. לילדים שלהם, לדור ההמשך. לא שזה מעודד אבל זה גם משהו. אני זוכר שתוך כדי שדיברתי נזכרתי בדרך שבה עורכי חדשות נוהגים לחתוך דיבורים אז דיברתי גם על סמוטריץ'. בימים שלפני המלחמה דיברו על האנגלית של סמוטריץ', אז זה עניין מישהו, היום זה מעניין לנו ת'גרנדמייזר, אולי. כדי לצאת מאנגלית סמוטריצית (או לבקר במאר-א-לאגו בלי צורך במתורגמן) צריך להתפלל להצלחה ולעבוד קשה, בסדר הזה. נזכרתי בריאיון עם הירשמן לא מזמן, כשאפליקציית דואולינגו בישרה לי שהשלמתי אלף ימי למידה. כשהתחלתי ללמוד במכינה התחלתי ללמוד אנגלית באמצעות האפליקציה. מאז עברתי לצרפתית ואני עדיין זוכר את ההתחלה, את הלילה הראשון שבו השלמתי את סשן הלמידה היומי. זה היה אחרי תפילת ערבית, לפני חצות. צריך לשמור על הרצף באפליקציה, למי שמכיר. צריך לשמור גם על סדר העדיפויות. תפילה ולמידה, בסדר הזה.
