אז אחותי הקטנה התארסה לפני חודשיים שלושה. ומאחר ובשנים האחרונות היא הייתה, אפשר לומר, סוג של בת טיפוחיי בתחום המחשבה והפילוסופיה, והיא בתגובה ראתה בי כמובן מודל והשראה לחיים עצמם, היא לקחה מישהי אחרת להדרכת כלות לפני החתונה. עד כאן השיווק העצמי ותפיסת המציאות המעולה שלי.
בכל מקרה, עקב העובדה שהיא פספסה אותי כאמור, בניקיונות הפסח שלחתי לה המלצה לספר הדרכה מסוים שמצאתי בארון ושלא חשבתי שהיא תלמד עליו בהדרכת הכלות, אלא אם כן התחום עבר מהפכה כל כך גדולה שלא הייתי מודעת אליה. היא בתגובה הראשונית התחלחלה מהמילה הדרכה בנושאים שבינו לבינה, ואמרה שהיא מפחדת שהקריאה בספר תהרוס לה את האותנטיות.
פה קפצה בי הדמות השמרנית המפוקחת והדודתית (אחריות של להיות השראה, אמרתי לכם) והרגשתי צורך לנער את הדור הצעיר מאשליותיו.
שכן, מושג האותנטיות בלט מאד באזור המאה ה־19, בתקופה שבה התפתחה הרומנטיקה והפילוסופיה הקיומית. הדימוי של האמן המיוסר והרגיש שלא נכנע לתכתיבי החברה ולהגיון השכלתני הריאלי חסר הרגש ואכן מנצח כנגד כל הסיכויים בזכות היותו מורד בכולם וקשוב לליבו, התפתח אז ועדיין תופס מקום של כבוד בכל אדם שמעוניין להשאיר את החותם האישי שלו בעולם ולהיות יצירתי ומקורי.
הפילוסופיה הקיומית המתייחסת לאותנטיות כאל אמת. אמת סובייקטיבית. או בשפה פשוטה, האמת האישית הספציפית של כל אדם, זאת כמובן מבלי להתיימר ולקבוע שיש אמת אובייקטיבית השייכת לאדם זה או אחר. האמת אישית שלנו כפרטים. האותנטיות מתייחסת למצב קיומי שבו אנו מתנהלים, חושבים ומרגישים בדרך שהיא שלנו, דרך אותה בחרנו, מתוך הבנה שהיא מתאימה לנו. זהו מצב של שלמות עצמית בה נחיה את חיינו לפי בחירה אישית, תוך הענקת משמעות לחיים שלנו ולבחירות אותם אנו עושים.
אמנם יש אמת (וכאחת שמתחברת רעיונית לזרם הקיומי אני האחרונה להמעיט באותה אמת ובערך האותנטיות) בכך שבאובדן האמון בתבונה האוניברסלית עשויה להיות קפיצת הדרך שבאמצעותה מגיע האני האותנטי, אבל המסקנה המוטעית שעלולה לנבוע מכך היא שאין ערך לידע של הנחיות טכניות. כן, גם במושגים שבריריים, חשופים ורגישים כמו מערכות יחסים.
למעשה, כל אחד מאותם אמנים כבירים, אנשי עסקים בעלי ראייה חדה או הוגים בעלי שם, פיתח את מקוריותו מתוך למידה ותרגול משמעתי קשוח מאד של עבודה סיזיפית יומיומית. כל אחד מהם עבר דרך אשר בתחילתה כנראה שלא היה לו מושג מי הוא ומה הוא רוצה מעצמו, ואלו תהליכים נפשיים הוא יעבור על מנת לגלות זאת.
הריקוד הזה בין לא לאבד את החיבור לעצמנו לבין להיות קשוב למציאות של כללים אובייקטיביים, עשה ואל תעשה, הוא עבודת חיים.
אני חושבת על חג השבועות שחגגנו זה לא מכבר, חג מתן תורה. על ערך לימוד התורה שנוגע כמעט בכל תחומי החיים, ומנגד, על היכולת לפתח יראת שמיים, רגש ומצפון תורני בתחום האפור של ההלכה, מושג אמורפי שלא תמיד ניתן לבטא ולהעביר במילים. אפשר רק לאחל לעצמנו שלא נשכח במקום כל כך עמוס ידע, להיות אותנטיים ומחוברים לעצמנו.
איור: shutterstock