האובייקט המונח על צלחתו של דידיה טוביה מעורר סקרנות. הוא נראה כמו סטייק, הוא נשמע כמו סטייק, והוא אפילו מריח כמו סטייק. אבל האם הוא באמת סטייק? "להיות או לא להיות – זאת השאלה", כתב פעם שייקספיר. במקרה שלפנינו, טריליוני דולרים, מהפכת מזון עולמית, ושש שעות המתנה עד לכוס הקפה הבאה מוטלים על קצה המזלג.
הבשר המתורבת הוא כמו גרסה כשרה של חתולו של שרדינגר. גם חי וגם מת. גם בשרי וגם פרווה. ענן של פרדוקסים הלכתיים אופף אותו. בינתיים, שורה ארוכה של ידוענים, שועי עולם וסתם סקרנים כבר עולים לרגל למרכז המחקר והפיתוח של חברת 'אלף פארמס' בפארק המדע ברחובות כדי לנעוץ את שיניהם בפלא הקולינרי שישנה את כללי המטבח.
אני מרחרח בחשדנות את המוצר, תוהה על טיבו של סטייק שמעודו לא ראה את הרפת מבפנים.
דידיה טוביה, מנכ"ל החברה ומייסדה, מחייך. "אם לא הייתי מספר לך מנין הגיע הבשר הזה – בחיים לא היית חושד בו שהוא לא סטייק קונבנציונלי כשר למהדרין", הוא אומר. והוא צודק. גם קרניבור מדופלם יתקשה להבחין בין בשר מתורבת לבן-דודו האורגינלי. זה לא תחליף בשר, זה לא דומה לבשר, זה חלק מקטגוריה חדשה של בשר – רק בלי המוווווּ.
ואל תקלו ראש בפוטנציאל המהפכני של העניין. כאשר חזון הבשר המתורבת יקרום עור, גידים, וקצת שומן אפשר יהיה לסגור את הרפתות התעשייתיות והצפופות ולשלח לחופשי את הפרות. חסל סדר שוחטים, משגיחי כשרות, בתי מטבחיים, בתי אריזה וחדרי קירור. גם לולים, תרנגולים ואפילו דגים ומחלבות יהיו נחלת העבר. כל התעשייה הענקית, המסורבלת והמסובכת הכרוכה בגידול בעלי חיים והפיכתם למזון תתהפך על ראשה כאשר נוציא מהמשוואה את החלק היקר והבזבזני ביותר שלה: את בעלי החיים עצמם.
"בתוך כחמש שנים חלק ממוצרי הבשר המתורבת צפויים להגיע לשוויון מחירים עם מוצרי בשר קונבנציונלי", אומר לי טוביה חגיגית. "המהפכה כבר בדרך ולא ירחק היום לפני שתפגוש אותה במחבת סמוך לביתך".
אך בעוד החוקרים, היזמים והמשקיעים מסתערים בחדווה על עולם חדש ואמיץ של אפשרויות קולינריות אינסופיות, השאלה שמסקרנת אותי היא איך ישפיע כל זה על המטבח היהודי? מה תהיה משמעותן של הלכות כשרות בעולם עתידני שבו הבשר אינו בשר, החלב אינו חלב, ושחיטה היא מצווה אקזוטית נדירה בסדר גודל של ברכת החמה?
עניין של גזע
תעשיית הפוד-טק, ייצור מזון בשיטות עתירות טכנולוגיה, היא האחות הצעירה והפחות מוכרת של עולם ההייטק, אך היא מהפכנית ממנו לא פחות. ההבדל ביניהם הוא כזה: בהייטק ההתקדמות נמדדת לפי בּיטׅים; בפוד-טק היא נמדדת לפי בּׅיסׅים.
במאמר שפרסם ב-1931 תחת הכותרת "מה יקרה בעוד חמישים שנה?" חזה וינסטון צ'רצ'יל עולם שבו ינותק הקשר הבלתי הגיוני השורר עד היום בין הבשר לבין הבקר. "בעתיד נשתחרר מהאבסורד של גידול תרנגולת שלמה רק בשביל לאכול כנף או שוֹק", כתב בעודו לועס מן הסתם אומצה עסיסית, "נגדל את החלקים הללו בנפרד בתוך חומר גידול מתאים".
המדינאי האנגלי הדגול היה טרוד בגירוש הנאצים מאירופה מכדי להקדיש את זמנו לפתרון בעיות המטבח, אבל מעבר לאוקיינוס כבר התנהל ניסוי שעתיד היה לסלול את הדרך לשם.
עוד ב-1912, הביולוג הצרפתי חתן פרס הנובל אלכסיס קארל הניח פיסת רקמת שריר של אפרוח עוברי בתוך מבחנה שהוחזקה בתנאי חום נאותים והוזלפה בתמהיל של חומרי מזון. אחת לכמה שבועות הסיר קארל פיסה קטנה מתוך הרקמה, החזיר אותה למבחנה ואת היתר זרק לפח. כעבור עשרים שנה הרקמה עדיין הייתה בחיים, מצמיחה ללא הרף תאים חדשים. אחד מעוזריו של קארל טען שלו היו ממשיכים לגדל את כל הרקמה המקורית היא הייתה הופכת לרקמת שריר גדולה יותר מהאוקיינוס האטלנטי.
הייתה זו אינדיקציה ראשונה לכך שלפחות באופן תיאורטי ניתן לייצר כמות אינסופית של בשר מקבוצת תאים קטנה, בלי להזדקק לבעל חיים. אך התוצאה הזאת הייתה מבוססת על אשליה, ואולי על תרמית. שכן אף אחד אחר מלבד קארל לא הצליח לשחזר את תוצאות הניסוי ובהמשך אף התברר כי קיים גבול מוחלט ("גבול הייפליק") למספר הפעמים שתא מסוגל להתרבות.
פתרון התעלומה הופיע רק ב-1981 עם גילוי סוג חדש של תא חי: תא הגזע המסוגל להפוך לכל סוג של תא הקיים בגוף החי והוא בעל יכולת התחלקות אינסופי. מסתבר כי בשוגג או במזיד הוחדרו תאים כאלה אל תוך הניסוי של קארל. זה היה ההסבר לסוד צמיחתה הבלתי נגמרת של רקמת האפרוח.
תאי גזע התפרסמו בזכות הפוטנציאל שלהם לפתור את המחסור הכרוני באיברים להשתלה, אבל חוקרים כמו ההולנדי וילם וון-אילן זיהו כי הם עשויים להיות גם המפתח לייצור בשר אינסופי. זה בדיוק מה שעשה פרופסור מארק פוסט מאוניברסיטת מאסטריכט בהולנד בשנת 2013 כאשר הציג במסיבת עיתונאים את מה שהיה מן הסתם ההמבורגר היקר ביותר בהיסטוריה.
במשך שנתיים עמלו פוסט וצוותו על גידול תאי גזע שהפכו בהמשך לתאי אב ולבסוף צמחו להיות סיבים ארוכים של תאי שריר. עשרים אלף סיבים כאלה הוצמחו בתנאי מעבדה קפדניים בעשרים אלף צלוחיות נפרדות. בתום מלאכת הכנה סיזיפית היו ברשותו של פוסט כמה מאות גרם של רקמת שריר מתורבת, מספיק בשביל להכין קציצת המבורגר צנועה.
מבקר מזון נגס בקציץ הבשר לעיני המצלמות וקבע כי ההמבורגר המתורבת אומנם יבשושי מעט – לא מפתיע בהתחשב בכך שהוא תורבת רק מתאי שריר ולא תאי שומן – אך מלבד זאת טעמו זהה למקבילו הקונבנציונלי. ההבדל העיקרי ביניהם היה במחיר: עלות הייצור של ההמבורגר המתורבת הראשון עמד על רבע מיליון יורו (סרגיי ברין, ממייסדי גוגל, מימן את העלות, והייתה זו מן הסתם מנת המזון המהיר היקרה ביותר שרכש בחייו).
ההמבורגר של פוסט היה גימיק, הוכחת היתכנות לטכנולוגיה בתחילת דרכה, אך הוא הצביע על העתיד לבוא. ואכן, כיום עלות הייצור של המבורגר כזה היא פחות מעשרה דולרים ואל תוך המחבת הרוחשת של שוק הבשר המתורבת קפצו עשרות חברות המתחרות בתחום, שעד שנת 2030 צפוי לגלגל על פי ההערכות כ-280 מיליארד דולר בשנה.
"ישראל היא המדינה השניה בעולם אחרי ארה"ב בהשקעות בסטרטאפים בתחום הבשר המתורבת, עם השקעות בהיקף של 507 מיליון דולר", אומר לי יואב רייזלר, מנהל התקשורת באלף פארמס. "רק לפני כמה חודשים, רשות החדשנות הישראלית הקימה את מאגד הבשר המתורבת הגדול בעולם, בהשתתפות 14 חברות ועשר מעבדות מחקר כדי לפתח שיטות ייצור חדשניות שיתאימו לייצור בקנה מידה תעשייתי. ישראל נמצאת בעמדת זינוק אידיאלית כדי להפוך להיות המעצמה של הבשר המתורבת. טכנולוגיית הבשר המתורבת עשויה לעשות לתעשיית המזון הישראלית את מה שפיתוח טכנולוגיית ההתפלה עשה לישראל בתחום ניצול המים".
בשר שהתהווה מן האין
כל מה שנחוץ כדי לייצר בשר מתורבת היא דגימת תאים זעירה בגודל גרגר אורז ובה תאי גזע שיש להם את היכולת להתמיין לסוגי תאים שונים ולהתרבות במהירות.
תחילה מניחים את תאי הגזע בתוך צלוחית פטרי ונותנים להם להתרבות על מצע של חומרי מזון. לאחר שגוש התאים מגיע לגודל מסוים מעבירים אותו לכּוּר ביולוגי בשם ביוריאקטור, המכיל תערובת נוזלית של חומרי תזונה. דגימת התאים הזעירה מתחילה כעת לצמוח ולגדול כפי שהייתה עושה בתוך הסביבה הטבעית של הגוף החי.
"בשונה מתחליפי בשר העשויים תערובת חלבונים מהצומח, בשר מתורבת מורכב מתאים של בעלי חיים", מסביר יואב רייזלר. "התאים המרכיבים את הבשר המתורבת זהים לאלו המרכיבים את הבשר בתוך גופו של היצור החי. אפשר לעשות אתו את כל מה שהייתם עושים עם נתח של בשר קונבנציונלי. ההבדל העיקרי מסתכם בכך שבמקום לגדול בתוך גופו של בעל חיים גדל הבשר המתורבת בתנאים מבוקרים וסטריליים במפעל ייצור. פוטנציאל החיסכון הסביבתי הוא אדיר כיוון שלא תידרשנה כמויות אדירות של קרקעות ומים, ונוריד משמעותית את פליטות גזי החממה כמו מתאן ופחמן דו-חמצני".
עולם האפשרויות הגלומות בטכנולוגיה הזאת מסחרר את הדמיון.
בעקרון ניתן ליצור בשר מתורבת מכל בעל חיים בטבע: בקר, עוף ואפילו דג. כן, בעתיד אפשר יהיה לייצר גפילטע פיש שנולד היישר אל תוך הצנצנת. חברה אחת באירופה מייצרת בדרך זו פוּאָה גְרָא – כבד אווז. לא די שהיא מייתרת את הצורך בפיטום האווזים, היא גם מוותרת על האווזים עצמם. ואם חשבתם שהפרות יישארו ברפת לפחות בשביל החלב – גם זה לא בטוח. חברה ישראלית כבר מייצרת חלב מתורבת בלי צורך בעטינים.
אפילו השמים אינם הגבול.
בניסוי שנערך ב-2020 בתחנת החלל הבינלאומית בשיתוף "אלף פארמס", אסטרונאוטים הדפיסו רקמה שמרכיבה בשר מתורבת באמצעות מדפסת תלת-ממד. ה"דיו" ששימש להדפסת הסטייק הורכב מתאי שריר וחיבור שתוּרבתוּ בתנאים מבוקרים וסטריליים.
"לעת עתה מדובר בטכנולוגיית הדפסה שנמצאת עדיין בשלבי פיתוח", אומר דידיה טוביה. "טכנולוגיות שהתמקדנו בפיתוחן במהלך השנים האחרונות מאפשרות לנו להגיע לשוויון מחירים עם בשר קונבנציונלי בתוך חמש שנים מההשקה הראשונית שלנו".
המרוץ לצלחת
בשנת 1999, כאשר דידיה טוביה, יהודי יליד צרפת שומר מצוות, עלה לישראל, אסטרו-סטייקים ואנטריקוטים מודפסים היו עדיין נחלת המדע הבדיוני.
"למדתי הנדסת מזון וביולוגיה בצרפת, את עבודת התזה שלי עשיתי באפריקה ולאחר העלייה לישראל עבדתי פרק זמן כחוקר במכון וולקני", הוא מספר. "עבודת התזה שלי בחוף השנהב עסקה בשאלה כיצד אפשר לשפר את הביטחון התזונתי בעולם ושם הבנתי עד כמה מערכות המזון זקוקות לארגון מחדש".
באותן שנים, פרופסור שולמית לבנברג, חוקרת שומרת מצוות מתחום הנדסת הרקמות, עבדה בישראל ובארצות הברית על גידולם של תאים לכדי רקמות על גבי "פיגומים" לצורכי השתלה, ריפוי והתחדשות איברים בגוף האדם. בשלב מסוים הבינו לבנברג וצוותה שניתן להשתמש באותן הטכניקות כדי לגדל רקמות מתאים של בעלי חיים על גבי מצע צמחי ("פיגום") המקנה להם מבנה ומרקם של סטייק.
לאחר שייסד והוביל שתי חברות משגשגות בתחום המכשור הרפואי, בשנת 2016 חזר טוביה לתחום העניין המקורי שלו וייסד את אלף פארמס בשיתוף הטכניון וחממת הפודטק של קבוצת שטראוס כדי להפוך את הקונספט שפותח בטכניון למיזם תעשייתי.
"בשורה הראשונה של יצרניות הבשר המתורבת בעולם יש קומץ של חברות שבמהלך השנים פיתחו טכנולוגיות שונות המקנות להן יתרון תחרותי בתחום הגדל הזה", הוא אומר. "ההתמחות שלנו היא בייצור סטייק מתורבת מתאים של פרה שלא הונדסו גנטית. בטכנולוגיות מתקדמות יותר של החברה, המבוססות על הדפסת תלת מימד, נוכל לייצר סטייקים עבים יותר ואפילו לשלוט באופן מדויק בכמות השומן ובכך לשַיֶש את הנתח המתקבל בדיוק לרמה המבוקשת. חלק מהטכנולוגיות שהחברה שלנו מפתחת יכולות לתרום בעתיד גם לתחום הרפואה המתחדשת (רגנרטיבית), כך שקיים היזון חוזר בין התחומים".
אבל מה בעצם רע בשיטה המסורתית שבה גידלו ויצרו בשר מאז שנח עזב את התיבה?
"תעשיית הבשר המתורבת באה להשלים את חקלאות בעלי החיים בת-הקיימא, לא להחליף אותה", אומר רייזלר. "מה שיעשה המעבר לשיטות גידול של בשר מתורבת הוא להקטין את כמות המשאבים הנחוצים לייצור המזון בלי לפגוע בתפוקה החקלאית. על פי מחקר שהתפרסם לאחרונה, בקר מתורבת צפוי להוריד ב-92% את השפעת גידול הבקר על האקלים, על זיהום האוויר ב-93%, להשתמש ב-95% פחות קרקעות וב-78% פחות מים בהשוואה לבקר קונבנציונלי.
"יתרון נוסף הוא שתהליך הייצור של בשר מתורבת קצר משמעותית בהשוואה לגידול בעל החיים למטרות מזון. לדוגמה, סטייק בקר מתורבת גדל בתוך 3–4 שבועות בלבד, זאת לעומת שנתיים עד שלוש שלוקח בממוצע לגדל בקר. נתון זה קריטי במיוחד באירועי קיצון כאשר השוק משתנה באופן מהיר ומיידי ויש צורך בגמישות בשרשרת האספקה של תעשיית המזון כדי לשמור על ביטחון תזונתי".
"לחזון הזה", מוסיף דידיה טוביה, "יש משמעות מיוחדת לישראל שהיא צרכנית גדולה של חלבון מן החי ואף המדינה המובילה בעולם בצריכת עוף לנפש. מאידך, קרוב לתשעים אחוז מהבשר שאנחנו אוכלים מקורו ביבוא זר שתלוי בשרשראות אספקה ארוכות החשופות לזעזועים כלכליים ופוליטיים, כפי שראינו בעת הקורונה ובעקבות המלחמה באוקראינה. מהפכת הבשר המתורבת תקטין את תלותה של מדינת ישראל במקורות מזון חיצוניים. אם פיתוח מאגרי 'תמר' ו'לוויתן' העניקו לישראל עצמאות אנרגטית – פיתוח הבשר המתורבת יעניק לישראל עצמאות תזונתית".
מטבח יהודי פוסט-מודרני
אפילו בקרב הציבור החרדי מעטים הבקיאים היום בהלכות מליחה והכשרת הבשר, למרות שלפני שמונים שנה אלה היו מן ההלכות השכיחות והמצויות ביותר בכל מטבח יהודי. השינויים המפליגים שחולל המעבר לשיטות מודרניות של גידול ושיווק בשר הפכו את ההלכות הללו לתחום התמחותם של יחידים, בעיקר כאלה שעיסוקם קשר לתעשיית בתי המטבחיים ועיבוד הבשר.
האם מהפכת הבשר המתורבת שכבר נושפת בצלחותינו תעשה משהו דומה להלכות כשרות באופן כללי? אם הבשר אינו בשר והחלב אינו חלב, ואם חלק ניכר ממוצרי המזון מן החי הקיימים על המדף יהיו מתוצרת מעבדה, היכן יפגוש היהודי המצוי את הלכות בשר וחלב?
"במישור ההלכתי עוד לפני שעוסקים במעמדו של הבשר המתורבת עצמו יש לתת את הדעת על סוגיות הכשרות הכרוכות באופן ייצורו", אומר לי הרב ד"ר ישראל מאיר לוינגר, לשעבר רב הקהילה היהודית בבאזל והרב הפוסק בגוף הכשרות הפרטי 'מאור הכשרות'.
"ראשית, אם תאי הגזע נלקחו מהבהמה בטרם נשחטה מתעוררת בעיה של 'אבר מן החי'. גם אם מדובר בצאצא רחוק של התא המקורי שנלקח מהבהמה, עדיין איסור 'אבר מן החי' חל עליו. הפתרון האידיאלי לכך מבחינה הלכתית הוא לקחת את התאים מהפריית מבחנה מלאכותית, כי אז אי אפשר לדבר על קיומם של חיים. האפשרות הזאת היא מורכבת ביותר מבחינה טכנית, אבל לכאורה היא מכסה את כל החששות ההלכתיים בצורה המיטבית. אפשרויות נוספות הן לקחת את התאים מ'בן פקועה', או מבהמה שחוטה כדין מיד לאחר שחיטתה בהנחה שתאי הגזע שומרים עדיין על חיוניותם.
"בשלב הבא יש צורך באנזימים שיכוונו את תא הגזע להתמיין לסוג התא המבוקש. את האנזים הזה יצטרכו להפיק מבעל חיים כשר או מחיקוי סינתטי שלו. לבסוף, יש 'להזין' את תאי הרקמה המתפתחים באמצעות 'מרק' המכיל את כל הרכיבים הנכונים. כמובן שגם כאן יש להבטיח שחומרי ה'מזון' באים ממקור חי כשר או שמקורם צמחי".
נקודה נוספת הטעונה התייחסות הוא ה"פיגום" שעליו מצמיחים את התאים על מנת להעניק להם מבנה ומרקם הדומים ככל האפשר לאורגינל הטבעי. הפיגום עשוי מחומרים ביולוגיים אכילים הנטמעים אל תוך רקמת הבשר במהלך צמיחתה וגם כאן יש לוודא כי מדובר בחומרים כשרים או בכאלה שאין בהם חשש חמץ בפסח וכדומה.
סוגיית הסטטוס ההלכתי של הבשר המתורבת – האם הוא בשרי או פרווה – נוגעת בשלל נידונים הלכתיים שהפוסקים יצטרכו לתת עליהם את דעתם: ביחס לקשקשים מיקרוסקופיים שאינם נראים לעין נפסק בהלכה שאין בהם כדי להכשיר את הדג. האם העובדה שהבשר מיוצר מתאי גזע מיקרוסקופיים שאינם נראים לעין הופכת אותם ל"מים בעלמא" ואם כן המוצר כלל אינו בשרי? ומאידך, האם העובדה שבכל זאת מדובר בתאים חיים שאפילו לא עברו שינוי כימי דרסטי משמרת את מעמדם הבשרי?
אם נקבל את הדעה שתאי הגזע איבדו את זיקתם לבעל החיים המקורי ממנו נלקחו והבשר הוא בכלל פרווה אפשר להשתעשע באפשרויות ביזאריות עוד יותר, שהרי אין לך בעל חיים שאי אפשר לתרבת את בשרו. תיאורטית ניתן יהיה אפילו לייצר בשר מתאי גזע של לווייתן ולהשתתף בסעודת הלוויתן השמורה לצדיקים לעתיד לבוא…
הרב לוינגר שולל את תרחישי הקיצון הללו.
"לתרבת בשר של בעל חיים טמא ולאכול את בשרו הוא בוודאי בניגוד לכוונת התורה", הוא אומר. "כל הצד של מי שמחשיבים את הבשר המתורבת לפרווה הוא בגלל בטלותם של התאים המקוריים, אבל כאשר האדם מעוניין דווקא בתאים הללו וכל התהליך נועד לתרבת אותם דווקא, בוודאי שאי אפשר לדבר על בטלותם".
בנקודת הזמן הנוכחית, קשה לחזות עד לאן בדיוק תתפשט מהפכת הבשר המתורבת. גם עתידנים מדופלמים מתקשים בחיזוי ההשלכות החברתיות והרעיוניות של שינויים טכנולוגיים הנמצאים מעבר לאופק. לפני עשרים שנה מעטים יכלו לשער את השינויים שמכשיר הטלפון המתקדם יביא בכנפיו. הקושי גדול עוד יותר כאשר קצב השינוי גובר בעצמו, כאשר השינוים באים בתדירות גוברת והולכת, תופעה אותה תיאר בבהירות בשנת 1970 הסוציולוג היהודי-אמריקאי הנודע אלווין טופלר בספרו 'הלם העתיד'.
ובכן, כיצד יראה אפוא המטבח היהודי של שנת 2044? האם המקררים והמקפיאים שלנו יהיו גדושים במוצרים שרק יראו כמו המוצרים הממלאים אותם היום, אך למעשה יהיו שונים מהם מאוד? כיצד תראה תעשיית הכשרות? ואם להוסיף רובד נוסף למציאות מורכבת דיה – מה תהיה המשמעות הרעיונית והרוחנית של הנתק בין התרנגול והפרה לבין מנת הבשר המוגשת בשבת ויום טוב, מציאות שבה כולנו נהפוך לצמחונים דה-פקטו, והשימוש היחיד שיוותר לבעלי חיים מהסוג "הישן" יהיה לשמש כקורבנות בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו?
דבר אחד בטוח: בעולם של מציאויות טכנולוגיות משתנות ונורמות חברתיות נזילות, העוגנים ההלכתיים והתורניים שלנו יהיו חשובים מאי פעם. במטבח כמו בכל תחום חיים אחר.
המדריך הקצר לבשר מתורבת
חומרים: דגימת תאי גזע בכמות של גרגר אורז אחד: התאים מסוגלים להתמיין לסוגי תאים שונים ולהתרבות בקצב אקספוננציאלי כל עוד מצויים בסביבתם חומרי המזון ותנאי הגידול המתאימים. בטכניקות מסוימות ניתן לגרום להם להפוך לתאי אב מהם נבנים תאי שריר או תאי שומן ובדרך זו ליצור חיקוי טבעי מדויק של נתח אנטריקוט.
נוזל: ה"מרק" שבתוכו מתרחש תהליך הגידול של הבשר המתורבת מכיל את כל חומרי המזון הנחוצים להתפתחותו של התא החי: חומצות אמינו, סוכרים, שומנים, חלבונים, מלחים וגורמי צמיחה נוספים. תאי האב סופגים את חומרי המזון המצויים בסביבתם ובונים עותקים של עצמם בהתאם להוראות הרשומות בצופן הגנטי שלהם – בדיוק כפי שעושה התא החי בסביבתו הטבעית.
פיגום: מבנה עשוי חומרים ביולוגיים עליו מתארגנים התאים כדי לקבל את המרקם והצורה האופייניים לנתח המבוקש. ניתן להשתמש בחומרים מתכלים או בכאלה הראויים לאכילה ואינם משפיעים על טעם הבשר. אפשר גם להשתמש במדפסת תלת-ממד כדי להניח את תאי הבשר שכבה אחר שכבה עד לקבלת המרקם המבוקש.
כלי עבודה:
ביוריאקטור: כלי קיבול בו מתרחש תהליך הצמיחה. הכלי מחזיק את תאי הצמיחה ואת המרק הביוכימי בתנאי אופטימליים של טמפרטורה, לחץ וריכוז המדמים את התנאים השוררים בתוך הגוף החי. הנוזל נמצא במצב של בחישה איטית על מנת להבטיח שכל התאים יהיו נגישים לחומרי המזון.
הוראות הכנה: מערבבים את כל החומרים, מגייסים הון של מאה מיליון דולר, ממתינים שנה או שנתיים, ויש לכם חברת פודטק מוכנה לזינוק.
אולי אתם תהיו מלכי הבשר של הדור הבא.
