החל בשלהי המאה הי"ח וביתר שאת לאורך המאה הי"ט נישאו גלי עלייה לארץ ישראל מרחבי העולם היהודי. רבים מן העולים באו בקבוצות מובחנות: קבוצת חסידים בראשות תלמידי המגיד ממעזריטש, חבורת תלמידי הגר"א, קבוצות עולים מתימן ועלייה נרחבת מארצות צפון אפריקה. העלייה הגדילה מאוד את היישוב היהודי בארץ ישראל, שנסמך כלכלית על ה'חלוקה' מנדבת יהדות התפוצות. עד מהרה התגבשו העדות השונות בקהילות ו'כוללים' מובחנים, וזכו לעצמאות מהקהילה הספרדית הירושלמית הוותיקה.
ארץ ישראל הלכה והתמלאה קהילות וקבוצות ממוצא מגוון. אל הקבוצות המגובשות נוספו גם יחידים רבים שעלו מארצות שבהן התקיימו קהילות יהודיות חשובות, כמו גרמניה והולנד (שהעולים מהן התגבשו ב'כולל הו"ד' – הולנד-דויטשלנד). לכל אחת מהקבוצות והקהילות היו מנהגים, אידאולוגיות ודמויות מופת נערצות משלה.
במקביל, אמצעי התקשורת המודרניים איפשרו קשר הדוק יותר בין רחבי העולם היהודי, וצרותיה של קהילה אחת נשמעו עד מהרה בשאר קהילות ישראל. העולם היהודי הפך מחובר יותר, ובנקודת הזמן הקריטית הזו להתפתחות היישוב בארץ ישראל הפציע בשמי העולם היהודי גיבור נערץ, שהתעלה מעל חלוקת הקהילות וביטא בדמותו את רגש האחדות המתגבר בין הקהילות השונות בתפוצות.
שמו של האיש היה משה מונטיפיורי.
משה האיש
משה מונטיפיורי נולד בשנת תקמ"ה (1784), הבן הבכור במשפחה מהקהילה הספרדית-פורטוגלית בלונדון. סבו של משה היגר לאנגליה מאיטליה שני דורות קודם לכן, ואביו היה…
