זה מה שתמצאו בספר "ביבי – סיפור חיי"

האוטוביוגרפיה החדשה של בנימין נתניהו לא מספקת הצצה אל נבכי נפשו, אבל כן מעניקה חלון מרתק להישגיו כמדינאי ולכישורים שסייעו לו להגיע אליהם

אולי יעניין אותך גם

אם אתם מהישראלים הרבים שרכשו או עומדים לרכוש את ספרו החדש של בנימין נתניהו, תנוח דעתכם. גם אם המחיר גבוה, זו אוטוביוגרפיה שאיננה מאכזבת. מעטים הם הישראלים, אחר הכל, שיכולים להתפאר בקריירה כה מרתקת כמו זו של ראש הממשלה הישראלי שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר. אם לא די בך, ראש הממשלה הזה הוא איש ספר רהוט, מספר סיפורים מוכשר, ובעל רקע משפחתי וצבאי שבעצמם מספקים שלל אנקדוטות צבעוניות לטובת הקוראים.

מה שלא תהיה דעתו של הקורא על נתניהו, הוא לא יכול להאשים אותו במקח טעות במה שנוגע לספר. אחרי שרטוט מרתק באמת של ילדותו ונעוריו (דמותו של יוני, אחיו הבוגר הי"ד, מככבת שם באופן נוגע ללב), סיפורי צבא מסמרי שער וסיכום נמרץ של השכלתו האמריקאית, נתניהו מספק תיעוד בהיר ויסודי של הקריירה הציבורית שלו – מימיו כציר מדיני בוושינגטון הבירה ועד הסיבוב השני ארוך-הימים בלשכת ראש הממשלה.

קריאה של הספר עלולה לעורר אצל הקורא את השאלה עבור מי הוא נכתב, בעצם. בעוד קטעים מסוימים נכתבו בבירור עבור הקהל הישראלי, כנראה בהקשר מיוחד למערכת הבחירות האחרונה, אחרים נקראים כמכוונים דווקא לקוראים האמריקאים. כך למשל, יהיו אלה מן הסתם קוראים ישראלים שיעריכו את הסבריו של נתניהו על לו"ז ההתנגדות שלו לפינוי גוש קטיף וצפון השומרון, או יבינו את העוקץ כלפי בנט (שלא מוזכר בשמו) הטמון בקטע הבא: "ב־7 במרץ 2001 קרסה הקואליציה של ברק. הוא הודח מתפקידו ונכנס להיסטוריה כראש הממשלה בעל הקדנציה הקצרה בתולדות ישראל, שנמשכה עשרים חודשים בלבד. יעברו עשרים שנה עד שמישהו ישבור את השיא המפוקפק הזה". מצד שני, כשנתניהו פורש את גרסתו המקוצרת להיסטוריה של עם ישראל, משבח באריכות את תמיכתם של האוונגליסטים בישראל, או מתפאר בכך שהצעת החוק שלו "חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם איראן", הייתה "הצעת החוק היחידה שיזמתי בכל שנותי בכנסת", הוא מדבר בבירור לקהל שמעבר לים.

התשובה הכנה, מסתבר, היא שהספר נועד לרקוד על שתי החתונות. כמו את ספרו הקודם, 'מקום תחת השמש', נתניהו כתב גם את האוטוביוגרפיה שלו באנגלית, והיא תורגמה לעברית (בכשרון רב, על ידי שאול לילוב) לטובת הקהל הביתי. ובעוד שנתניהו ללא ספק ראה ערך תעמולתי להפצת הספר בישראל לפני הבחירות, ברור גם שסטטוס של רב מכר בארה"ב היה בהחלט על הכוונת שלו.

למי שמעוניין לפצח את נתניהו האדם, הספר יספק רק מעט מפתחות חדשים. שברון הלב בשל אובדנו של יוני והמחויבות למלחמה בטרור שמבצע אנטבה תדלק אצל האח הצעיר ביבי, הם חלק מוכר בסיפורו של הפוליטיקאי המרתק ביותר בתולדות מדינת ישראל. גם הגאווה באב, ההיסטוריון בן ציון נתניהו, היא מוטיב שזכה לדגשים רבים במשך השנים, אולם מעבר להקשר המשפחתי (למתעניינים האדוקים, נתניהו מספק גם מיני-ביוגרפיה של סביו וסבותיו משני הצדדים) בהווה ובעבר, אנחנו למדים אך מעט על האיש נתניהו ומנגנוני הנפש שלו. הוא מתוודה שהוא מכור לעבודה בלי גבול, קריאה בלי גבול ואכילה בלי גבול; וזו, כך נראה, פיסת המידע האישית ביותר שהוא מוכן לחלוק עם קוראיו.

מי שקיווה בספר זה למצוא פתרון לחידת הנאמנים שנוטשים את המנהיג מזה שלושים שנה, לדוגמה, עתיד להתבדות. כל שמואיל נתניהו לומר בנושא הוא: "קריירה פוליטית ארוכה כמו שלי, שנמשכת עשרות שנים, מייצרת בהכרח אכזבות אישיות. במהלך הזמן אנשים שעובדים יחד בצוות לפעמים מתרחקים זה מזה. בעלי ברית פוליטיים שטיפחתי פיתחו בהמשך שאיפות אישיות משלהם להנהיג את ״הליכוד״ או להקים מפלגות משלהם".

כמובן, לא באמת ניתן היה לצפות מנתניהו, פוליטיקאי משופשף שלא מאמין ששיאו מאחוריו, לספק לעולם אוטוביוגרפיה כנה וחושפנית. על מה שהוא מחסיר בגילוי לב אישי הוא יותר ממפצה בתיאורים מפורטים של עשייתו המדינית והכלכלית. החלקים שעוסקים במערכת יחסיו עם הממשל בארה"ב הם מהמעניינים ביותר בספר. העוינות של אובמה איננה בגדר חדשות, אבל הספר אכן מחדש לנו על הניואנסים של מערכת היחסים עם קלינטון (בשפה דיפלומטית, ביבי למעשה מתאר אותו כנוכל מקסים) ועל עומק החששות שעוינות אובמה עוררה בנתניהו ובאנשיו. אפילו הסיפורים על ממשל טראמפ מביאים חידוש. אחרי הכל, מסתבר, לא הייתה זו מן הרגע הראשון ממש ידידות מופלאה, גם אם הפכה כזו בהמשך.

את כישוריו של נתניהו כמדינאי להטוטן, נדמה לי, אפשר לראות במלוא תנופתם בדברים שהוא כותב על ביידן וטראמפ בספר. ביידן הוא הנשיא הנוכחי – אבל טראמפ אולי עוד ישוב לנשיאות, והוא יקר לליבם של מצביעים רפובליקנים רבים בארה"ב. וכך, נתניהו מתמרן במקצועיות. ביידן מצויר כאיש חם ולבבי, בעל חוש הומור מצוין וידיד אמיתי לישראל – ולנתניהו. טראמפ מתואר כנשיא אמריקאי בעל חושים חדים, שנהג בחכמה בכל מה שקשור למזרח התיכון וישראל – בין אם מדובר בנטישת הסכם הגרעין באיראן או בהגעה לסכמי אברהם.
'ביבי – סיפור חיי' איננו בשום אופן סיפור חיים מלא של נתניהו. האופן בו הוא מספר אותו, עם זאת, אכן מדגים על הצד הטוב ביותר את סיפור חייו – ואת התכונות שכתבו את הסיפור הזה.

ביבי, סיפור חיי

  • בינימין נתניהו
  • מאנגלית: שאול לילוב
  • הוצאת סלע מאיר
  • 630 עמ'

אולי יעניין אותך גם

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית? 

חנה שפיגל

לב הדברים

שגרה יפה כלבנה

אז אולי בכל זאת יש משהו נכון בטבעיות שבה הדברים קורים, ברגילות שלהם, בשגרה האפרורית הקורית כביכול מאליה? אולי באמת יש באותה סערה סביב הירח ומראהו וגון אורו – ליקוי?

"התמכרות זה לא יצר הרע רגיל"

מה ההבדל בין התמכרות ליצר הרע, ואיך יודעים מתי השימוש הופך לתלות מסוכנת? מהן סכנותיה של תרבות השתייה החרדית, ומה גרם למכור לאלכוהול לרצות לזרוק את אשתו מהחלון? מי נמצא בסיכון מוגבר, ולמה קשה לשכנע מכורים לפנות לעזרה? שיחה מיוחדת עם הרב איתן אקשטיין, מנכ"ל ומייסד רטורנו 

קרובים-רחוקים: מה קרה לקשרי החברויות שלנו בעידן הדיגיטלי?

אלפי לייקים לא באמת מחליפים חבר-אמת אחד, אבל האם חברויות דיגיטליות חייבות לגזול מאיתנו קשרים של אמת? איך מבדילים בין חברים לשיחת וואטסאפ וחברים לעת צרה? ולמה חשוב כל כך שנלמד את הילדים שלנו לתקשר לא דרך מסכים? יצאנו לחקור

בנצי גולדשטיין

לנשום מחדש

זה כמו ניכור הורי

אפשר להניח תפילין, ללכת לבית כנסת, ללמוד, אבל מה מרגיש הילד הפנימי שלך כלפי אלוקים? אם הוא חווה אותו ככח מחייב, כופה, מרוחק, זה ניכור. פשוט כי זה הצד היחיד שהראו לך.