בוקר אחד יצאתי מהבית, ובעודי עולה אל האוטובוס שייקח אותי אל מקום עבודתי בירושלים, נתקלתי בדמות מוכרת של חבר טוב, היושב על ממלכתו כנהג האוטובוס.
החבר, שלמעשה היה גם קולגה לצידי במשך לא מעט שנים בתחומי קידום תעסוקה והכשרות מקצועיות, חייך אלי. ואני, שכבר התיישבתי מאחור, מתקרב אל הספסל הקדמי ומתחיל לגלגל איתו שיחה. בתחילה דיברנו על מוסדות חינוך ועל ניסיונות הקבלה של ילדו לבית ספר מסוים בעיר. אבל מהר מאוד השיחה עברה אל האוטובוס שבחדר: עצם הסבת המקצוע שהוא עשה. מאיש של משרד, לנהג בתחבורה ציבורית.
כשהיינו ילדים, בדרך כלל נהגי האוטובוס היו אנשים עטורי הילה מכובדת, "חברי אגד" קראנו להם, והתקנאנו בכך שיש להם תנאים טובים ונסיעות חינם לכל המשפחה. ככל שחלפו השנים, מסיבות שונות, הלכה התדמית של התחום ואיבדה גובה.
את העמדה של האדם החרדי ביחס למקצועות השונים, אפשר למצוא גם בממצאי סקר שנערך בשנת 2022 על ידי מכון נתוני אמת (גילוי נאות, אני עובד שם) ומגבה את האינטואיציה שלנו בנתונים. כאשר נשאלו גברים חרדים מהו המקצוע המועדף עליהם והתבקשו לציין שלושה תחומי עיסוק, 59% בחרו עבודה תורנית, 47% העדיפו את תחום ההייטק, ורק אחוז אחד מכלל המשיבים ציינו שהם היו מעדיפים לעבוד כנהג.
החבר סיפר לי על תקופה של קושי כלכלי, שבה השכר שהרוויח בעבודות הקודמות…
