לא דבר סודי הוא שמה שמניע את העולם הוא כסף. הוא מניע את הדברים הנייטרליים בעולמנו, הוא גם מניע חלק מהדברים הטובים שיש לנו, אבל לצערנו, הכסף גם מניע את הדברים הרעים ממש. הכסף יכול להיות המפריד בין חיים למוות, הוא יכול להרוס והוא יכול ליצור. הכל תלוי איך משתמשים בו.
ואם מדברים על רוע, אי אפשר שלא להזכיר את המאה העשרים. המאה העשרים, כידוע לכל ילד (כלומר, אני מקווה שלא לכל ילד, זה יכול להיות די טראומטי בגילאים מסוימים), הייתה אחת המאות הרוויות ביותר בדם לאורך ההיסטוריה, דבר שקרה בעיקר "בזכות" המכניות שבה נערכו השמדות המוניות במחצית הראשונה של המאה.
גם פה, כידוע, ההשמדה המפורסמת, הרחבה והאכזרית ביותר היא השואה, רצח עם שיטתי שבוצע בידי גרמניה הנאצית במסגרת מלחמת העולם השנייה, מרחץ דמים איום בפני עצמו שהקורבנות בו הגיעו לעשרות מיליונים.
מדוע ואיך בוצעה השואה, אנו יודעים. אמנם מדובר בדבר שאי אפשר לקבל ולהכיל במסגרת הקיום האנושי, אך אנו יודעים כיצד התבצע. אבל מסתבר שמאחורי קור הרוח הרצחני של הנאצים, מאחורי מכונת ההשמדה המשומנת היטב, עמדו אינטרסים נוספים. נכון מאוד, אני מדבר על כסף.
לנהל מלחמה זה לא דבר זול. לנהל מלחמה כשאתה מדינה שנמצאת תחת עיצומים כלכליים חמורים, זה כבר נהיה קשה. כשתוך כדי המלחמה אתה גם שואף ליצור מערך השמדה למיליונים – אתה בבעיה כספית רצינית.
אבל אם במקרה אתה עונה על התיאור בפסקה הקודמת, וגם קוראים לך אדולף היטלר, כנראה זה יום המזל שלך – יש חבורה של בעלי הון ועשירים כקורח שמוכנים לזנוח כל עקרון מוסר אנושי בסיסי ולממן אותך ואת מפעל המלחמה המטורף שלך ובנוסף לזה גם לתמוך בג'נוסייד שאתה מבצע.
על החבורה הזו בדיוק מסופר בספר החדש בהוצאת מטר, "המיליארדרים הנאצים". את הספר כתב דוויד דה יונג, עיתונאי כלכלי שכתב במספר עיתונים מסביב לעולם, ובילה ארבע שנים תמימות במחקר עבור הספר. דה יונג, אגב, מתגורר בימים אלה בתל אביב.
בספרו מגולל המחבר את סיפורם של הטייקונים שעמדו מאחורי היטלר. החל מתעשייני ממתקים ואבקת אפייה, עבור בתעשייני פחם וגם סתם משקיעים. אנשים שתרמו מכל הונם ומרצם בשביל המפלגה הנאצית. דה יונג חושף את המניעים שלהם, ואת הדרכים שבהן ביצעו תהליכי השתלטות "ארית" על חברות, והפכו לשותפים פעילים לרצח עם ולמלחמה הנוראית ביותר בהיסטוריה המודרנית.
הספר לוקח אותנו לתחילת הדרך, שנת 1933, עת גיוס בעלי ההון לטובת המפלגה הנאצית, עובר ב-12 שנות הזוועה של המפלגה הנאצית, ממשיך בחלק (הנהדר!) על העמדתם של התעשיינים לדין במשפטי נירנברג אחרי המלחמה, ומסיים עם התעוזה של ממשיכי הדרך של המיליארדרים הנאצים להכחיש את עבר אבותיהם, ולהמשיך – עם הכסף – כאילו הכל כרגיל.
הספר אמנם מעניין מאוד, אך סובל משתי בעיות רציניות. הראשונה היא חלוקה מסובכת; המחבר קופץ בין הסיפורים ובין השנים במהירות וללא הקשר ראוי, ומשאיר את הקורא מבולבל וחסר התמצאות בספר. הבעיה השנייה היא התמקדות בגינתר קוונדט, אחד מבעלי ההון שתמכו בנאצים, כאשר הדגש בהקשר אליו איננו על מעשיו אלא על אשתו לשעבר ובעלה החדש – מגדה ויוזף גבלס, זו בחירה תמוהה המעוררת תחושה של ניסיון ליצור מיני ביוגרפיה לגבלס, מה שאינו נצרך: אחת מורחבת כזו כבר כתב פטר לונגריך, והיא אף תורגמה לעברית (וזה המקום להמליץ עליה כמובן).
אין ספק שהספר לא חף מבעיות, אך בתמונה הכוללת, הוא מצליח לספר סיפור מרתק שהודחק עד עכשיו. הוא צולל לארכיונים מאובקים ונתונים כלכליים של המאה הקודמת, ובחיבור קולח – שהמתרגמת, דנה אלעזר הלוי, היטיבה להעביר לעברית – חושף פרשייה חשובה מאין כמוה.
- המיליארדרים הנאצים – ההיסטוריה האפלה של המשפחות העשירות בגרמניה
- דוויד דה יונג
- תרגום לעברית: דנה אלעזר הלוי
- בהוצאת מטר
- מחיר: 108 שקל
- מספר עמודים: 427