מתרגשת. חוששת. שמחה. דואגת.
לילה לפני. היא רוצה ללכת לישון מוקדם. היא לא רוצה לאחר. אבל הלב שלה קופץ ורוקד וגועש. והיא לא מצליחה להירדם. בלילה היא מתעוררת כמה פעמים. בארבע לפנות בוקר היא בוכה מתסכול, מלחץ, מחשש שהיא תהייה עייפה. אני מבינה אותה, כי אני מרגישה אותו הדבר.
בלילות שלפני התחלות חדשות ומרגשות המח מסרב לכבות את האור. המחשבות מתרוצצות, הגוף ערני מדי. וגם אם נרדמים, הוא מתעורר לפרקים. גם אני בוכה לפעמים מתסכול, מחוסר הצלחה להירדם, מלחץ שבסוף זה יקרה רק בבוקר כשכבר צריך לקום.
נרדמנו שתינו. מתי שהוא בעלות השחר. עיניים דבוקות, לחי מרוח על הכרית. השינה הטובה ביותר מתחילה כשהשמש עולה בריקוד ממזרח.
זה היום הראשון לכיתה א'.
התחלה חדשה מאוד. השביל לבגרות. זה כבר לא שעת ריכוז בגן. זה הרבה שעות ריכוז בבית הספר. זה משמעת אחרת. יחסים שונים בחברה. יותר לימודים פחות משחקים. כבר לא חדר קטן מקושט וצבעוני. במקומו יש בנין מחולק לכיתות, מסדרונות וחדרים.
הכול חדש. החברות, המורות, המנהלת, התלבושת, הילקוט, הקלמר, המחברות. יש משהו שהוא לא חדש? ששייך לישן, למוכר? לאהוב?
כל זה המון בשביל פעם אחת, כמו להיות רגע בעולם אחד ופתאום לעבור דרך דלת קסמים לעולם אחר. העולם של בית הספר.
איך זה בשבילה? אני חושבת, מהרהרת, מדמיינת אותה יושבת בכיתה. האם נחמד לה? נעים לה? החברות נחמדות אליה? היא שומעת את המורה? היא מבינה? האם היא חוששת ומפחדת?
אני לא יודעת. יש עוד שעתיים עד שאדע. וגם אז אף פעם לא אדע הכל.
התחלות. יש בהן משהו מסקרן כל כך. מרתק. לראות איך כל אחד מגיב להתחלות חדשות. ילדים ומבוגרים. מבוגרים בין מבוגרים וילדים בין ילדים.
יש את אלה שהחדש מלהיב אותם. הם רוצים שינוי וכמה שיותר. עבורם השינוי הוא הקשת בענן שצובעת את האפור בצבעים עליזים ומרעננים. ויש את אלה שאוהבים את המוכר והבטוח ושינוי מפחיד אותם. הם נצמדים, לא רוצים לעבור דרך דלת הקסמים הזו. הם חוששים: מה מחכה שם מעבר לדלת?
עדיין, כולנו מתרגשים מהתחלות. יש בהן את הניצוץ הזה שמדליק אותנו, שממגנט אותנו אליו, שעבורו אנחנו מוכנים לעבור את הגשר. ולפעמים זה לא ממש גשר, דלת, או מגלשה. לפעמים זה לקפוץ בין שני הרים. התחלות הן לא קלות. יש להן את הקשיים שלהן. הזמן הזה עד שאנחנו מתרגלים. גם לעין לוקח כמה שניות להתרגל מאור גדול לאפלולית. אנחנו צריכים את התקופה הזו. את המעבר. לכן אולי הייתי מעדיפה שהדרך להתחלה חדשה תהיה בגשר: לאט לאט, נתקדם לצד השני. זה מה שאנחנו עושים בדרך כלל. בגן מתחילים לדבר על כיתה א' חצי שנה מראש. מתנסים, לומדים, הולכים לבקר בבית הספר. אנחנו עוברים את הגשר בצעדים. בפסיעות קטנות. לא מתגלשים פנימה לעולם אחר ושונה כל כך. עושים את זה לאט ובטוח.
לא תמיד זה כך. לפעמים אנחנו מגלים את עצמנו במקום אחר. שונה וחדש. כאילו משהו דחף אותנו במגלשה הזו ונחתנו. בהפתעה, בהלם. לפעמים גם זה קורה. התחלות מהירות. זריזות. כאלה שלא שואלות אותנו אם כן או לא. הן קורות.
כך או אחרת, אנחנו נרגיש תערובת של תחושות. הלב יתרגש וישמח. הוא גם יתכווץ בפחד וחשש. אנחנו בוחנים, מתבוננים, מנסים לחקור את ה'חדש' הזה.
חידושים והתחלות קורים לנו כל הזמן. לקוחות חדשים. עובדת חדשה. פרויקט חדש. מסעדה שלא הכרנו. כביש שרק עכשיו נפתח. עיר אחרת. דירה שונה. כל יום מתחיל במשהו חדש. אנחנו פוגשים אנשים אחרים, אנחנו יכולים להגיע למקומות שלא הכרנו. אולי לקבל הצעה לעבודה שאף פעם לא התנסינו ועשינו.
החדש הזה הוא מה שמלהיב אותנו. הבוקר. ימי ראשון. ראש חודש וראש השנה. יש משהו בחדש שפותח דלתות נוספות. אפשרויות אחרות. הזדמנויות.
שתהיה לכולנו התחלה חדשה נהדרת!
צילום שער: שושי סירקיס
