כשהתותחים רועמים, המוזות עובדות במרץ: תערוכה חדשה של אמני צפת

בשנה האחרונה נראו סימנים של שינוי במקום. גלריית המקלט נקראה על ידי אפרת צרפתי, אמנית ויזמת חברתית צפתית, לבוא ולעזור להפיח חיי תרבות במבנה ולאגד את אמני צפת. הרעיון קרם עור וגידים, ובחסות מפעל הפיס, קק"ל וקו תרבות, התקבצו 12 אמנים מקומיים לחממת אמנים ייחודית. החממה הפכה מהר מאוד מחממה מקצועית נטו, למקום שמגיב למצב ומאפשר לאמנים ליצור בתקופה מורכבת. 

"כשהתותחים יורים המוזות שותקות. אך אצלנו אפשר לומר שהן מתפללות או ממשיכות לפעול ביתר שאת", אמרתי באירוע הפתיחה גדוש המבקרים. את התערוכה בשם 'חסר- מלא' אצרו שתי אוצרות מהצפון. זו הייתה הזדמנות ליצירת חיבורים בין מגזרים: ריטה כץ, אוצרת גלריית גבול בקיבוץ חניתה שכבר שמונה חודשים אינה פתוחה לקהל הרחב, נענתה לקריאתי להצטרף למיזם. מאיה פרת מנהריה, חברת תנועת תרבות, הצטרפה גם היא ושתיהן יחד ליוו את האמנים עד לשלב התערוכה. היה מרגש לראות את ההחלטה של האמנית רבקי שמעון אשר החליטה במחווה מרגשת לחממה ולמקום לצייר את דיוקנו של משה ציפר, והוא מוצג בתערוכה לצד פסליו של ציפר.

יואל תורג'מן, אמן ירושלמי בינלאומי שהגיע לצפת לפני שמונה שנים והציג בה את אחת התערוכות המונומנטליות עם 613 תמונות שנתלו על גשר מקומי, תערוכה שבזכותה נכנס לספר השיאים של גינס, פתח את התערוכה בברכת שהחיינו ואף הוסיף את ברכת מחיה המתים כדי לסמן את ההתרגשות וההתחדשות במפגש עם הכוחות האמנותיים בצפת בתקופה כל כך מיוחדת, ואת הרצון להתאגד ולהתאחד במטרה לחזק את האמנות במקום ולהחזיר עטרה ליושנה, כמו בימים עברו, כשהאמנים היו באים לצפת לקבל ממנה השראה. 

המוטיב המרכזי בתערוכה הוא חקר המתח שבין מלא לחסר, בין קיים לנעדר: מתח המובנה כבר בשנה היהודית העוקבת אחרי מהלכו של הירח. בין העבודות המוצגות ניתן למצוא ציורים, פסלים, מיצבים, כאשר כל יצירה חוקרת את הנושא מזווית שונה. הפתחים והחללים משמשים כמטאפורה לאפשרויות חדשות ולשינויים בחיים. תערוכה זו מזמינה את הקהל לבחון את הקשר בין מה שמלא למה שחסר, ולהרהר בשאלות של נוכחות והיעדר, שינוי והתמדה. היא מציעה חוויה חושית ומחשבתית עמוקה, שמעוררת התבוננות פנימית ורגשית על המציאות הסובבת אותנו. התערוכה היא הזדמנות להתבונן באמנות עכשווית דרך פריזמה ייחודית, ולגלות כיצד פתחים וחורים יכולים לספר סיפורים מרתקים על החיים והעולם. יחד עם זאת, היא מגיבה בכאן ובעכשיו לאירועי השעה, גם אם באופן עקיף.

מטלטלת היתה פרשנותו של ד"ר שמחה גולדין אשר כיבד בנוכחותו את התערוכה. הוא התרשם מעבודותיה של צילי טל אשר יצרה פסל מרגש בצורת ספר אשר מתוכו בוקעות ידיים ומנסות להיחלץ מתוך התהום ולבקוע מקום בחלל, יצירה המביעה תחושת ההזדהות עם האנשים בשבי. שמחה, אביו של החייל הדר גולדין הי"ד שנהרג בעזה לפני כעשור וגופתו עדיין נשארה שם. הסביר את המונח 'חלל' הקשורה לאדם שנהרג בקרב או באסון וביקש להשתמש בה ולסייג אותה מהביטוי השגור כעת 'גופה'. הוא הסביר כיצד אפילו הכהן הגדול מותר לו להיטמא לחלל בבחינת מת מצווה. האב השכול הוסיף ותיאר את כשרונו האמנותי של בנו הדר וכיצד בהשראתו נפתחו כמה וכמה מגמות אמנות לבנים בציבור הדתי. באחת מהן למד, בין השאר, החייל איתן רוזנצוויג הי"ד אשר נפל בקרב בעזה במבצע חרבות ברזל ואשר בימים אלו מוצגת תערוכה שלו במוזיאון ארצות המקרא בירושלים.

בהירה רוזנבאום, מורה לאמנות בכפר פינס, מציגה בתערוכה זוג יצירות תלת־ממדיות, היוצרות דיאלוג בין הברוש לבין הצבר. הברוש מסמל את בתי הקברות הארץ ישראליים, והצבר את הישראלי המקומי המגן על ארצו.

שלומי בן אברהם הציג עבודת פיסול התלויה מן התקרה בשם 'אני קשור'. היצירה מורכבת מחוטי ליבוד לבנים ובהם שזור חוט אדום השני המזכיר את האמור במסכת יומא על חוט השני המסמל את חטאי בני ישראל ואת העובדה העצובה כי ב-40 השנים האחרונות של בית המקדש השני, החוט נשאר תמיד אדום, מה שרימז על המצב המוסרי הירוד של העם. 

שלושת היצירות של רינה פרל מתמודדות עם השאלה איך מסתכלים על היעדר? עין מחפשת אין, והידיים גורעות. דרך עבודות חיסור עמלניות וארוכות מתגלה אל מולנו ארץ מחוררת. כל עבודה בתורה נפגמת, נפרמת, ובכך יוצרת רקמה חדשה.

אפרת צרפתי יצרה טריפטיכון על גזע הזית המורכב מחורים וחללים, ככל שעץ הזית בוגר הוא נעשה חלול יותר, וההדפסים מתארים את גזע עץ הזית המשמש כאלגוריה לעולם פנימי וחיצוני שהתרוקן מאז תחילת המלחמה.

אחינעם זהר, בעבודת פסיפס מוקפדת, יוצרת מהשברים שלם, מצרפת תמונה כפולה של מעגל חיים, מלא ניגודים. 

ונסיים בעבודתה המונומנטלית של רויטל אפרת ישראל, מעפרה, רישום וציור בשמן על תשעה אריחי קרמיקה שהם למעשה אריחי רצפה כל אחד בגודל 80 על 80 סנטימטרים. העבודה מבוססת על סיפורה הביוגרפי של האמנית, דיוקנה העצמי נראה מזוויות מבט שונות המראות מצבי יאוש ותקווה בו זמנית. והיא מצטטת את השיר:

"…גם אז – וזכרת לך את יופייך היחיד

ושמרת עלייך כמו שאת

ונהגת בך ברכות

ורקמת לך כנפיים לקום מעפרך…"

-רחלי ראובן

בחול המועד סוכות, ביום ראשון י"ח תשרי בשעה 20:00, תיפתח תערוכת המשך בנושא נופים ומלחמה המחברת בין שתי גלריות ממגזרים שונים. כותבת השורות והאוצרת ריטה כץ, אוצרת גלריית גבול מקיבוץ חניתה שנאלצת למעלה משנה לנדוד ולמצוא חללים חלופיים, יצרו שיתוף פעולה שיביא לתערוכה אקטואלית במיוחד ונוגעת ללב.

איור בתמונה ראשית – שלומי בן אברהם – 'אני קשור', ליבוד רטוב.

צילומים: שחר טישלר