להיות מושפע מהגשם, ובכלל

טיפ קטן ממשורר גדול החזיר אותי לצמח התבלין שהנבטתי עם בני בחלון הבית

אולי יעניין אותך גם

מדי שנה בימי החורף הריחניים, אני נוהג לטייל עם ילדיי בגבעה הסמוכה אל הבית, לראות אם כבר הנצו פרחי העונה. השמחה למראה שלהבות עלי הכותרת, הצובעים את המציאות ביופיים, היא אושר גדול שאנחנו לא מוכנים לוותר עליו.

ביום ט"ו בשבט האחרון החליטו במשרד לחלק לכל חברי הצוות גביעים, ובהם שתילים של עשבי תבלין, להנביט בבית. (בעיני זה עדיף בהחלט על פני חלוקת כמה פירות יבשים שנשתבחה בהם טורקיה, שכנתנו המפוקפקת).

חזרתי עם השי הביתה, וכשחזר בני מהישיבה הוא ביקש לפרוש עליהם את חסותו ולגדל אותם אצלו בחלון החדר. קראנו יחד את ההוראות, שתלנו את הזרעים, קצת מים, שמש, תפילות וזהו. לא חשבתי שיצא מזה משהו. ניסיון העבר בביתנו עם שתילים וצמחים לא ממש צלח.

בחלוף שבוע ימים, בעודי מהרהר לעצמי בשתיל המסכן שוודאי נזנח אצל החלון, ניגש אלי הנער בהתרגשות ״אבא תיראה, זה צמח! הכל ירוק ופורח!״ כשסיימנו לעלוז יחד שאל אותי בני, מתי זה צמח ככה? אם הייתי מסתכל על זה הייתי רואה את זה צומח? 

השיחה הקטנה הזו הותירה אותי בהרהורים על המתרחש מתחת לפני השטח. שם, בחלל הסמוי מן העין, מתרגשים כעת פרחי רקפות ורודים, כלניות אדומות ותורמוסים כחולים. גם אם האדמה המכסה אותם חומה ודחוסה, והמרחב בו נובטים הזרעים חשוך ואפל, אי אפשר שלא לשמוע את שמחת הרגע לפני יציאה לאור שאופפת את העולם.

בלטה או רגב

מדי בוקר בדרכי לעמל יומי אני נוהג להאזין לפרק פודקאסט. לאחרונה, בצד נאמנותי לכמה הסכתים האהובים עלי במיוחד, פיתחתי תחביב חדש. אני מזין בשורת החיפוש של אפליקציית הפודקאסטים שמות של משוררים וסופרים שאני שואב מהם השראה, ומופתע ממה שעולה בחכתי.

יום אחד אני עם  הרב חיים סבתו, למחרת עם יהודה עמיחי, הגעתי אפילו להקלטה של ראיון עם ש״י עגנון.

כך יצא שבבוקר היארצייט של לאה גולדברג האזנתי לשיחת חולין של ארבעה משוררים גדולים, המספידים אותה יחד בשנת תש״ל, בה הלכה המשוררת לעולמה.

אחד המשוררים, אברהם שלונסקי שמו, מתאר שם את העובדה שלאה הייתה מושפעת ממשוררת מסוימת ומשתמש בדימוי הבא:

"…אני חסיד גדול של המושפעים, אני בעצמי נורא מושפע, מי שאיננו מושפע – זה כמו בלטה שאיננה מושפעת מגשם. שדה ורגב מושפעים מגשם, אני חסיד השפעות, והיא הייתה מושפעת הרבה, מושפעת לטובה, וזה בנה את אישיותה רבת הרבדים…".

במשך כל אותו היום הסתובבתי מהרהר בשאלה האם אני מעדיף להיות בלטה – שאינה מושפעת מגשם, או שמא רגב אדמה שמשנה את פניו אל מול הגשמים, כמאמר חז״ל ״כחתן היוצא לקראת כלה״.

התקופה הזו היא קצת כמו הגשם, מפילה על ראשנו אירועים שונים ומשונים, טובים ורעים, מאחדים ומעוררי תהייה על הסיפור המשותף שלנו כאן. בואו נגיע פתוחים, כמו אדמה עמוסת אפשרויות לפריחה מחודשת. כשתגיע קרן השמש, נייצר כאן יחד פריחה חדשה מופלאה מאי פעם.

איור: shutterstock

אולי יעניין אותך גם

ארץ זבת חלב, דבש ו… וויסקי

המזקקה הישראלית שפיצחה את האיכות שיש לארץ לתת לעולם הוויסקי ועקפה בסיבוב את המזקקות המסורתיות | מה קורה כשרוצים בקבוקי שרי כשרים ומה בין וויסקי ליין הונגרי | מה הקו המחבר בין ירושלים לנגב ומי חשב שאפשר להתרענן בפחית וויסקי? | וגם, רגע מרגש על גבול עזה |  שותי הנבואה

פוזנן: מסע אל עירו של רבי עקיבא איגר

פוזנן היא אחת הערים הוותיקות בפולין, שבעבר אף שימשה כבירתה. ממבשלת בירה שהייתה לקניון ענק ועד ארמון שהפך לאוניברסיטה, זו עיר שמציגה פסיפס היסטורי ואמנותי מרתק. מהקהילה היהודית המפוארת, עם זאת, לא נשאר הרבה

hamakom

כתבות

התסריט שלא התכוננו אליו: יחידת אנו"ח במלחמת חרבות ברזל

יחידת אנו"ח (איסוף נתונים וחללים) של פיקוד העורף היא יחידת המילואים שמשרתים בה הכי הרבה חרדים בצה"ל. בשביעי באוקטובר, מצאו עצמם חיילים אלה מול תסריט שמעולם לא הוכשרו אליו וללא ציוד מתאים, ועדיין מצאו כוחות לטיפול בחללים באופן שזכה להערכה מקיר לקיר בצה"ל. יותר משנה וחצי לאחר מכן, רבים מהם מתמודדים עם פוסט-טראומה, וביחידה קיימת מצוקת כוח אדם עצומה. תחקיר

hamakom

כתבות

בחזרה לפולין: מסע בני הישיבות אל תחנות החיים והמוות

מההכנות בישראל, החששות לגבי קיום מסע ממלכתי לישיבות חרדיות, ועד לתחנות החיים והמוות בפולין. ההרכב המגוון, הרשמים שהשאירו חותם, ורגעי ההשראה שנגעו בכולם. הקול הייחודי במסע אמוני-חרדי-ממלכתי

נח טוניק

מוחק וכותב

לא רוצה לתת את העיניים 

כשאני עסוק ב"שם" מקנא במה ששם, ומספר לעצמי ששם יהיה לי טוב יותר, אני בעומקה של גלות, שלהוציא עצמי ממנה, רק אני יכול 

יצחק נזרי

שלוש נקודות

רכבת לילה לקהיר

חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, בבהילו ובפסיעות מדודות