תמונה אחת, 21 דיינים, והמון רעש תקשורתי, ולא מהסוג שנותן כבוד לתורה. הכותרות של אותו אירוע הדהדו את העובדה כי למעלה ממחצית הדיינים החדשים, מחזיקים בקרבה משפחתית לדיין, רב מוכר, או פוליטיקאי מקושר.
למרות הגיוון בצבע העור, ומוצא הנבחרים, עדיין התמונה והקשרים בה, הותירו טעם לפגם. אבל אותי התמונה הזאת לא הכעיסה בכלל, לא כי התייאשתי מעולם של צדק במשפט, ולא כי אני רואה את העולם בעיניים של הון קשרים ושלטון, אלא כי אני לא רואה באלו שנבחרו בעיה. בעומק, אם נביט לתוכם באמת, נמצא שם פתרון רחב לבעיה הרבה יותר עמוקה במגזר החרדי.
כדי להמשיך לקרוא נא אשרו לנו דיוור
*
אני זוכר את הפעם הראשונה שלי בארצות הברית. הכל גדול הכל שונה, כוסות הקפה חסר הטעם המוגזמות בגודלן, הפארקים העצומים, משאיות ענק, ואנשים עם עודפי משקל מחכים לעודף בחנות דונאטס מתוקה למוות. ואני זוכר שכל זה לא הותיר בי רושם כמו אותה שעת בוקר בבית המדרש ״שאר ישוב״ בניו יורק.
ולא כי אני נשמה גבוהה, שהבלי העולם לא מרשימים אותה, ממש ממש לא. אלא כי כל מה שנגלה אליי בארצות הברית, לא היה חדש לי. העיניים שלי ראו הכל, בעוצמות נמוכות יותר ובגדלים יותר מעודנים, אבל הדבר בעצמו קיים בישראל.
שעת הבוקר ההיא ב״שאר ישוב״ הייתה חדשה לי, חוויתי חידוש בעולם כמו משהו שלא…
