באמריקה, זו שנער צעיר יכול למצוא בה את עצמו בקלות מחזיק תת מקלע במסיבת הוללות חוקית למחצה, אם אתם רוצים לשלוח את הילד בן החמש לחבר, כדאי שתתאמו עם הורי החבר זמן מה מראש. זה ייבדק ויירשם ביומן מסודר כמה שבועות או חודשים קדימה. אין כזה דבר להרים טלפון ופתאום יש זמן לילד. אל תנסו גם להיות ישראלים שמבקשים מבעל מקצוע משהו מהרגע להרגע. מה נראה לכם, שאנשים הם חסרי עבודה שיש להם זמן פנוי לעשות הכל כאן ועכשיו? אל תעליבו.
מאחורי העובדה הזו למשל, של אפס ספונטניות, מסתתר משהו מהותי במרכיבי הזהות האמריקנית.
האם יש בכלל משהו שניתן להגדיר אותו כ'זהות אמריקאית'?
השטח של ארצות הברית של אמריקה הוא עצום, חמישים מדינות שלפעמים פערי התרבות והסגנון של מאות מיליוני התושבים בה רחוקים כל כך זה מזה עד שלא ברור אם יש בכלל קשר ביניהם. אמריקה היא מקום של קונפליקטים, עומס טהרנות ומרדף חסר גבולות אל התאווה, רצון להיות שוטר עולמי לצד נטייה לחרחור מלחמה איפה שרק אפשר, גזענות וקבלת כל אחד באשר הוא אדם.
עד כמה שארצות הברית תקועה בחיים של כולנו ובכותרות של העולם כולו, לא בטוח שניסינו פעם להבין מה זה העגל הזה ואיך הוא עובד.
פרופ' גד יאיר, סוציולוג באוניברסיטה העברית, עשה השתלמות של מספר שנים בארצות הברית וחזר משם כשהוא מגלה את אמריקה. עושה רושם שאין דבר שהוא לא הקיף.
'זו היא אמריקה' הוא מדריך שלא רק מרכיב את הזהות האמריקנית ומוצא מכנה משותף בין קבוצות שונות לחלוטין זו מזו, הוא גם עושה סיבוב על כל מה שמרכיב את הזהות הזו, שלעיתים היא בלתי אפשרית. עם כל מאות העמודים הללו, הוא לא משעמם לרגע.
הוא מלמד על הקשר העמוק בין ישראל לארצות הברית, שנטוע אי שם בייסודה של אמריקה ומשמעותי הרבה מעבר למה שנדמה לנו, על הקונפליקטים הרבים שמצויים בחלקו הזה של הכדור, על התיקון לחוקה שנותן לכולם לשאת נשק שיכול להפוך בית ספר תמים לשדה קטל, ובו זמנית להיות מגדיר זהות משמעותי שנועד לתת ביטחון. על המקום שמלמד את כולם מה זו דמוקרטיה ויש לו הרבה מה לתת גם אם נדמה לנו שלפעמים הכל משוגע, ואם משוגע, אז ישנה סיבה למה אדמת ארצות הברית היא כר פורה לסיפורי קונספירציות וקנוניות. הוא מספר על האומה שאלוקים נוכח בה מאוד, בכל מקום ואפילו מוצהר על הדולר, אבל בעצם במהות שלה הכל מותר ואין באמת אלוקים. המקום שבו המדע פורץ גבולות והאקדמיה בו מדברת בכלל במונחים של לעשות את העולם טוב יותר, ובו זמנית הרחוב מריח מרדף אחרי כסף. זה מקום שבו מנהלים יומן הליכה לחברים מסודר גם לילד בן חמש ואפס הספונטניות הזו מלמדת על משהו מהותי. כך גם השיח הוא פוליטיקלי קורקט עד כדי צביעות מחרידה, ובאותו הזמן חופש ביטוי והתנהגות חסרי רסן.
באופן סימבולי, כתיבת התובנה האחרונה בספר התרחשה בערב הבחירות בהן אמריקה התבקשה להחליט בין טראמפ לקאמלה האריס, שני עולמות שונים ובכל זאת מייצגים לחלוטין את אמריקה בדרך שלהם.
טקסט מעולה ומחכים שמתאים לביטוי האמריקאי "עושה שכל" בכל הקשור לארצות הברית כאומה.
- זוהי אמריקה: דיוקנה של אומה
- גד יאיר
- 415 עמ'
- כנרת זמורה
***
מסע הרב
יומנו האישי של הרב הראשי לישראל לשעבר מספר מזווית ראיה ייחודית את סיפורה של השנה הקשה כל כך
זוויות ראייה רבות של ימי חרבות ברזל כבר עברו תחת מכבשי הדפוס, מהפן האמוני והבטחוני, המדיני והסוציולוגי, הכללי והאישי. אין כמעט צד שלא בא לידי ביטוי. ובכל זאת, דומה שהרב דוד לאו הצליח להביא נקודת מבט מיוחדת ומעניינת של התקופה הקשה הזו כפי שהוא ראה אותה ממבטו של רב ראשי לישראל. זהו יומן אישי של מי שעושה את דרכו מהחדרים הקשים ביותר בהם נמצאים החללים, דרך הפצועים בבתי החולים, ועד בתי האבלים או אפילו אירועי השמחה של המשפחות השכולות. (ובנקודה הזו של זיהוי חללים ייתכן וראוי היה להוסיף עריכה שתחדד ותדייק מספר דברים המובאים בספר ונוגעים לתחומים הללו, אולם כאמור, בסוף זהו יומן אישי סובייקטיבי ולא מדריך שמתיימר להגיש חומרים מקצועיים). יש בספר הזה רגעים של תקווה וגם של שבר, של ביקורת זהירה פה ושם ואיתה הרבה גאווה בעם הזה.
הוא מביא את סיפורה המורכב של ישראל, את המקום של רב כשמקבלים אותו בברכה וכשמטיחים בו האשמות, כשהוא נציג האלוקים או המערכת, וגם מגלה איך לפעמים במקומות שנדמה לאדם שהוא הכי פחות השפיע, שם מתברר שהוא העניק יותר מכל.
- דמעות של אמונה: הרב הראשי במסע של מלחמה, חיים ותקומה
- הרב דוד לאו
- הוצאת כנרת זמורה
- 236 עמ'
