החרדים העובדים פוגשים בחיי היום-יום אתגרים שלא גדלו עליהם, סוגיות שהוריהם לא התעסקו איתן, והרבה שאלות חדשות שיש לגבש לגביהן עמדה. אחת ההתמודדויות הבולטות האלה היא היעדר השייכות. חרדים רבים שיוצאים לעבוד חשים פחות "בבית" בבית הכנסת של אבא שלהם או של השווער, שם הם לא פוגשים הרבה אנשים כמותם, ועולה בהם הצורך למקום אחר, כזה שאפשר להרגיש בו בסדר ולהיות עטוף ומוקף חברים.
מתוך כך עולה ביקוש גדול ליצירת קהילות חדשות: קבוצות שייכות של חרדים עובדים המתאגדות סביב בית כנסת משותף לתפילות, לאירועי החגים, ל'אבות ובנים' ועוד צרכים שונים. בשנים האחרונות הוקמו לא מעט קהילות חדשות כאלה, והביקוש רק הולך ועולה, הולך ומתרחב. נראה כי אנשים צמאים לקהילתיות, ומיום ליום מבינים עד כמה החסר בשייכות מעמיק.
בתחילת דרכה של הקהילה הכל פשוט יותר. כולם רוצים להיות בסדר עם כולם כדי שהקהילה החדשה תהיה סיפור הצלחה. אולם לפעמים העניינים נעשים מורכבים יותר בשלבים מאוחרים, וחברי הקהילה נדרשים לשאלות ספציפיות יותר של דיוק הקו הקהילתי ואפיון צרכי החברים. גם האתגר המשמעותי הזה לכד את תשומת ליבה של רשת 'אחוות תורה', המספקת, בין היתר, תשתית מקצועית לבניית קהילות בצורה שתקל על חבריה ותסלול להם דרך טובה יותר לחיי קהילה פוריים.
פיני איינהורן, מומחה בהקמת קהילות מתנועת 'תוצרת הארץ' שהוקמה לפני כ-10 שנים ומי שהיה שותף בהקמת הקהילות המשותפות של תוצרת הארץ ואחוות תורה לסטודנטים חרדים, מספר על שני עקרונות חשובים בהקמת קהילה. הראשון: חברי הקהילה יהיו מעצביה. אי אפשר לפעול על רקע של נתק בין מובילי הקהילה לחברים בה. השני: חשוב שיהיה יעד שכולם שואפים אליו יחד, או פרויקט מסוים שמאחד את כל חברי הקהילה. "בכך שאתה משתתף אקטיבי בפעילות הקהילה – אתה תורם לערך מוסף משמעותי בגיבוש שלה ושל החברים".
איינהורן, בניגוד אולי לסברה הנפוצה, לא חושב שצירוף דמות רוחנית מובילה לקהילה הוא צעד ראשוני ובסיסי, אלא דווקא שלב מתקדם יותר. "על מנת לפנות לקהל מגוון יש להשאיר את זהות מנהיג הקהילה בסימן שאלה בתחילת תהליך ההקמה, ובכך להוריד התנגדויות ולאפשר לכל מי שרוצה להצטרף – לקחת חלק. רק לאחר גיבוש חברי הקהילה והבנת המטרות שלה ניתן להתאים לקבוצה מנהיג ספציפי שיהיה מקובל על כולם ויהווה העוגן הרוחני של הקהילה".
למצוא עוגן
'אחוות תורה' החלה את דרכה כארגון המקיים שיעורי תורה לבעלי בתים ברחבי הארץ. לאחר שהוקמו עשרות סניפים, החל הארגון להוביל תהליך עמוק יותר לפתרון הקשיים עימם מתמודדים החרדים העובדים, ובתוכם האתגר המרכזי: למצוא את עצמם בעולם התורה.
"אני נתקל בראשי קהילות שמספרים לי על חבר'ה שלא היו מתפללים בכלל, בשום בית כנסת, כי הם לא הרגישו מחוברים", מספר לנו הרב יצחק קוסובסקי, מנהל הקהילות של 'אחוות תורה'. הוא נוגע באחת הנקודות הרגישות שמדגישות את הצורך הקריטי של קהילות אלה: "יש קהילות שהן קהילות משולבות-הטרוגניות, של אברכים ועובדים ביחד, שכן הצליחו ליצור את השילוב הזה, אבל עדיין יש ניתוק מסוים. דהיינו: האברך, זה שיושב בכולל ולומד, יש לו חיבור תורני, יש לו חברה תורנית, הוא נמצא בתוך מערכת. אבל האדם שעובד בהייטק, רוב היום שלו מתנהל בתוך סביבה לא חרדית".
איינהורן מוסיף: "חרדים יודעים שמדובר במעבר חד: מהמעטפת החמה של הקהילה לניתוק טכני רוב שעות היום מהווי תורני חרדי. ברגע שאתה יוצא ללימודים או לעבוד אתה מוותר במובן מסוים על העוגן הזה".
"סיפר לי מישהו שמחובר לקהילה שלנו במודיעין עילית", מספר קוסובסקי, "הוא אמר לי: "תקשיב, בגלל שלא הרגשתי מחובר ולא הרגשתי שייך, לא שאלתי שאלות בטהרת המשפחה. פשוט לא הרגשתי בנוח לגשת לרב המקומי ולשאול אותו, אפילו שאלות הכי בסיסיות. בגלל זה הייתי ממש 'פרווה' בנושא הזה". אבל מאז שנפתחה הקהילה הוא מחובר מאד לרב שמוסר את השיעור הקבוע, יש לו רב, יש לו מקום בו הוא יכול להציג את הדעה שלו, בו הוא יכול להיות שותף, הוא מרגיש בנוח. יש המון סיפורים כאלה שנתקלתי בהם. ממש בלי סוף. כל הזמן אנחנו מכירים עוד אנשים שבאמת מוצאים את המקום שלהם בקהילות המתגבשות האלה".
קהילת 'ברדיטשוב' לצעירים חרדים ברמת בית שמש ד' מורכבת מכלל הסגנונות, החוגים, העדות והחסידויות. "הדלת פתוחה לכולם", מספר לנו גבי הורן, מחבריה ומקימיה. "במסגרת הקהילה מתנהלים שיעורי תורה בבוקר, בערב ובלילות שבת. רמה ד' היא שכונה חדשה בבית שמש, כך שכל התושבים היו במצב של חיפוש קהילה לעצמם". הורן מספר גם על החוויה האישית שלו: "הלכתי פעם לבית הכנסת הליטאי וישבתי בספסל האחורי, הרגשתי כמו ספסל אחורי. ככה זה. לכן כל מיני חבר'ה כאן שהכרנו כשכנים ניסינו כל מיני דברים. בהתחלה עשינו פעם אחת ליל שישי ביחד ולאט לאט התגבשה קהילה, או יותר נכון התגבש מניין. מכאן התחלנו קבלת שבת קרליבך, בסגנון יותר זורם, אח"כ זה המשיך לשחרית בשבת בבוקר, ולאט לאט כל תקופה נבנתה עוד קומה בקהילה. בהמשך נוצר הקשר עם 'אחוות תורה', וכעת יש הקצאה מהארגון וכן עזרה מתמיכה שקיבלנו מראש העיר ומחברי העירייה. נהיינו משהו רשמי יותר".
לכל קהילה יש צרכים אחרים, וב'אחוות תורה' מקפידים לבדוק בעיון מה באמת כל ציבור ספציפי צריך, ומקצים לכל קהילה מנטור. הרב קוסובסקי מסביר ש'אחוות תורה' באה לתת לקהילה את הכלים להתפתח ולהיות משמעותית עבור החברים בה.
שמואל קרסנטי, ראש קהילה בשכונת קרית משה בירושלים ומנטור קהילות מטעם 'אחוות תורה', מסביר כי התפקיד העיקרי של המנטור הוא להיפגש עם ראשי הקהילות וביחד איתם לגבש את החזון של הקהילה ולהתמודד עם האתגרים שלה באופן מעמיק ומפורט. "להראות להם את הדרך שהם יודעים ומסוגלים לעשות בעצמם. אני לא ממציא שום דבר, אני עוזר ומגלה איתם את הכוחות שכבר נמצאים בתוכם", מספר קרסנטי. "אני מאמין שכל אדם שהקים קהילה יש לו כוחות, וכשמדברים איתו צריך לחפש במה אפשר לעזור לו להתגבר על כל האתגרים. אני כאן כדי לעזור לו להיכנס לצד הפרקטי, ולא להישאר רק בתיאוריה. לפעמים אנחנו נתקלים במחסום קטן שנראה לו כמו הר גדול, ובעצם בפרספקטיבה נכונה אתה מראה לו את הדרך הקלה שהוא יכול לעשות את זה". והורן מאשר: "מכל פגישה עם קרסנטי יצאנו ואמרנו: וואו, אנחנו אחרת לגמרי".
קהילות בהקמה פוגשות אתגרים רבים. היררכיה היא אחד מהם. הנהגת קהילה היא מלאכה לאנשים עם היכולות הנדרשות לכך, ולא תמיד האנשים שמצאו עצמם מייסדים של קהילות בהכרח מתברכים בכל התכונות הנדרשות. "לא אני ולא שאר החברים הגבאים הקמנו קהילה לפני כן, לא היו לנו בחיים את כל הלבטים האלה של איך לעשות כל דבר. כל אחד גם מגיע עם איזשהו מטען מאחוריו", מרחיב הורן על האתגר. וקרסנטי מחדד: "לפעמים זה מוביל אפילו לפירוקים של קהילות".
אתגריה של קהילה חדשה
האתגר מספר אחת בהקמת קהילה, לדעתו של איינהורן, הוא להבין את הצורך של הקהילה, לברר מהבסיס הכן ביותר מדוע היא הוקמה. הקבוצה צריכה להרגיש שהיא צריכה את הקהילה. "אנשים לא מודעים לפעמים לגודל התרומה של הקהילה בשבילם". ומוסיף: "אתגר דו כיווני שיש בקהילה חרדית דווקא הוא שהקהילה מגדירה את מי שאתה, ולכן יש חשיבות גדולה מאוד לכל תחומי החיים שלך, מה מעניין אותך ועל מה אתה חושב במשך היום. מה שהתאים לאבא שלך, שכל עולמו היה בקהילה בה גדלת, לא בהכרח יתאים גם לך כיוון שעולמות התוכן שלכם שונים.
"אתגר נוסף בהקמת קהילה הוא לזקק את היעדים והמטרות שלה", מסביר איינהורן. "הרבה פעמים הקהילה מתחילה רק ממניינים או רק מאיזה שיעור ערב, ואז בעצם נותר בלבול גדול העוסק בשאלה: לאן הקהילה הולכת?". ברגע שהמניין קיים או שהשיעור כבר מאורגן, פתאום אין יעד. הכל נפתר. לכן יש צורך לחשוב על הדברים מחדש ולסמן יעדים ריאליים הלאה. איך מרחיבים. מה עושים".
הורן מספר לנו על התהליך שעברה הקהילה בעזרתו של קרסנטי: "זה עשה לנו סדר בראש", אומר, ומדמה את הקהילה לחברה שיש בה היררכיה: "יש לקוחות שהם המתפללים. אתה לא מגיע ונותן פקודות, הם לא עובדים אצלך. והתמודדנו פה באמת עם סיטואציה של דיבור בשעת התפילה, שלא היה לנו ברור מה נכון לעשות מול זה. בהרבה סיטואציות אחרות לצערי, למשל כשאנחנו נוסעים להורים לשבת, אנחנו יושבים מאחורה בבית הכנסת ומדברים. מצד שני, אני אומר רגע, זה בית כנסת, וזה בית הכנסת שלנו, המקום שבו אנחנו מרגישים בנוח. אין סיבה שזה יתנהל כך, אנחנו לא יכולים שידברו פה בתפילה. קרסנטי מאד עזר וכיוון אותנו עם זה. היום, ברגע שבעל הקורא קורא בתורה – אין דיבורים בבית הכנסת. אנחנו מכריזים על דממה לפני קריאת התורה. אני או גבאי אחר דופקים ומזכירים לכולם שקיבלנו על עצמנו לא לדבר בזמן קריאת התורה. זה עוזר משמעותית".
אתגר נוסף שנתקלו בו בני הקהילה בה חבר גבי הורן הוא זמני התפילות. "למשל תפילת מנחה בערב שבת. כל פעם היינו יושבים ומחכים למניין, ישבנו עשר דקות לפני או רבע שעה לפני השקיעה, והמתנו. וקרסנטי אמר לנו: 'תקשיבו, אל תילחמו. אם הקהל מגיע חמש דקות לפני השקיעה – אז חמש דקות לפני השקיעה זה הזמן של מנחה. אי אפשר לחנך את הקהל לבוא מוקדם יותר – כי אז הוא לא יבוא. נאבד אותם'. אז הבנו שאם רוצים להצליח צריך להוריד את הרגל רגע מהגז ולהגיד לקהל 'הכל בסדר. זה מה שאתם רוצים? קיבלתם'. אני יכול להגיד שבחודש האחרון, מאז שדיברנו עם קרסנטי, באמת שיחררנו את העניין הזה, ודקה שתיים לפני השקיעה מתחילים. ומה אני אגיד, יש פי שלושה אנשים במניין".
"לאחוות תורה יש אתגרים משל עצמה", מספר הרב קוסובסקי, "קהל היעד שלנו הוא לא ליטאי בהכרח וגם לא ספרדי, אנחנו מקבלים את כולם, ואחד האתגרים הוא לבטל את הרתיעה הטבעית של אנשים להצטרף לקהילות המתויגות כקהילות לחרדים עובדים. אנחנו לא באים ליצור גדרות ולחלק את העם לשני מחנות. אני לא רוצה שאנשים ירגישו פחד להצטרף לקהילות שלנו. אנחנו לא באים לחנך אף אחד, ולא להמציא איזשהו קהל חדש. המטרה של אחוות תורה היא לתת בית לחרדים עובדים שזקוקים לקהילה משלהם".
כששאלנו את הורן עד כמה הקהילה שלו זקוקה ל'אחוות תורה', הוא סיפר: "אני ממש "משכתי" את אחוות תורה אלינו. זה מאוד מאוד חשוב. כשאדם הוא חלק מקהילה, הוא כבר לא האדם הבודד אלא חלק מקהילה. חלק ממשהו גדול יותר. לכן אני באמת רואה בזה חשיבות גדולה, להשתייך למשפחה הגדולה הזאת של 'אחוות תורה'".
הורן מדמה את החשיבות של ארגון 'אחוות תורה' לאם בעלת ניסיון. "יש בארגון את האנשים עם הניסיון. אני למשל, עובד, אני מכיר דברים, אבל אין לי ניסיון בניהול בית כנסת. אני יכול לשאול את השווער שלי שהוא גבאי בית כנסת כל מיני דברים, אבל מה שמתאים אצלו בקהילה ליטאית הארדקור, לא מתאים בקהילה כמו אצלנו.
ולכן חשוב שיהיה לנו ארגון גג, כמו שהביאו לנו את קרסנטי למשל שזה ממש כפפה ליד. זאת אומרת, הוא מבין כל שאלה שהייתה לנו, הוא מכיר הכל, שמע הכל. על כמה דברים ששיתפנו אותו הוא אמר: "זה היה לי לפני שנתיים כאן, וזה היה לי לפני שלוש שם", אתה פתאום קולט שכל מה שאתה חושב שרק אתה עובר עם הקהילה – קיים בכל קהילה. כל קהילה עוברת תהליך. יש צורך בחיבור הזה, אני אקרא לזה 'בית לחרדים עובדים'. מבחינתי מדובר במשהו גדול שאני באמת שמח להיות חלק ממנו".
מקום לכולם
ברוב המקרים, בכל קהילה שמתגבשת תמיד יהיה מישהו שדברים לא ימצאו חן בעיניו. מישהו שיחשוב שאדם מסוים לדעתו לא מתאים לקהילה. אבל הורן אומר: "אין פה את הדברים האלה. כולנו רוצים את אותו הדבר ורואים בפרויקט הזה שליחות. כי הקהילה שבנינו היא קריטית לחבריה, אין לאף אחד כאן אפשרות לוותר עליה. אם הדבר הזה יתפרק יום אחד אני לא אמצא לעצמי בקלות בית כנסת אחר. אנחנו לא כל כך מוצאים את עצמנו במקומות אחרים, אז יש לנו עניין אישי שהמקום הזה יצליח. זה פשוט עושה לנו טוב להתפלל ולהיות חלק מהמקום הזה".
בנוגע ליתרונותיה של הקהילה, קרסנטי מתייחס לעובדה שרוב החרדים העובדים עברו בחדות ממסגרת ישיבתית עם חיי חברה לבדידות קהילתית לאחר נישואיהם. "לדבר הזה יש השפעות רגשיות ונפשיות לא פשוטות, והקהילה היא זו שיכולה לתת את האיזון. מה גם שבמשך שנים חרדים עובדים נחשבו לסוג ב' בקהילות המיינסטרים למרות שרבים מהם יראי שמים לא פחות. הם צריכים קהילה שתבוא ותגיד: הנה אתה צריך מקום ללמוד, הנה יש לך מקום להתפלל, כמו כל אברך". וגבי הורן מוסיף בעניין: "עצם זה שאדם נכנס למקום ומקבלים אותו איך שהוא, זו כבר סיבה לרצות להשתייך לקהילה. בין אם הוא עם שטריימל או עם כיפה מסוג כזה או אחר.
אנחנו לא באים למישהו ואומרים לו תקשיב, אתה פחות יהודי ממני או פחות חרדי ממני. האנשים פה מבינים שכמו שהם עשו את המסע שלהם, לכל אחד יש את הדרך שלו ואת המקום שלו".
במקביל לשיעורי תורה, תפילות בבתי הכנסת, אבות ובנים ועוד, 'אחוות תורה' מריצה כעת פיילוט לשילוב נשים וילדים בקהילות שהיא מקימה. הפיילוט מתנהל בארבעה ריכוזים חרדיים במרכז הארץ: פתח תקווה, בני ברק, בית שמש וירושלים. לכל אחת מהקהילות הללו הקצו 'אחוות תורה' אישה מתוך הקהילה שתוביל את התהליך ותייצר תוכן המותאם לנשים. "ליצור קהילתיות לנשים עצמן", כך הרב קוסובסקי. "הארגון מקצה תקציב ליצירת אירועים קהילתיים לכל המשפחה, בהם משתתפים גם הנשים והילדים. זה נתפס בעיננו כערך מוסף לקהילה – שהנשים מרגישות מחוברות".
"הקהילה שלנו מתנהלת המון בוואטסאפ. לצורך העניין, בחנוכה עשינו תפילת מנחה כל יום בבית הכנסת. ופתאום אחרי חנוכה מישהו שאל למה זה לא ממשיך. אז העלינו סקר בקבוצה, לבדוק האם יש אנשים נוספים שמעוניינים והחלטנו להמשיך עם זה. כך גם יש קבוצה מקבילה לנשות הקהילה. היא מיועדת לשיח, לחברות, להחלפת רעיונות ורשמים וליצירת מפגשים, בשאיפה לפעם בחודש. בסוכות ובחנוכה עשינו יחד עם 'אחוות תורה' מסיבת חנוכה עם טרמפולינות ופעילויות לילדים, עם מקום לנשים ומקום נפרד לגברים. משפחות הקהילה הן חלק ממשפחה גדולה יותר של כולנו יחד".
ומה החזון של 'אחוות תורה'? לדברי הרב קוסובסקי, "אחוות תורה היא רשת של קהילות ארצית לחרדים עובדים. כבר עכשיו אנחנו עומדים על קרוב ל-50 קהילות הפזורות בכל הארץ. המטרה היא שקהילות 'אחוות תורה' יהיו מאוחדות בהבנה שלאדם עובד יש מקום בעבודת ה', הוא יכול להיות בן תורה ויש לו ולמשפחה שלו חיבור קהילתי תורני עמוק וערכי. אנחנו מאמינים שנגיע מאוד רחוק בעזרת השם".
השיחה מסתיימת בנימה אופטימית: "אנחנו רואים את הצימאון", מסכם הרב קוסובסקי, "עשינו פרסום קטן לקהילות שמעוניינות להצטרף והגיעו יותר ממאה פניות תוך ימים ספורים. בעזרת השם נתרחב באופן משמעותי ונמשיך לפעול לכך שכל חרדי עובד ידע שיש לו מקום".
איור שער: יוני גודמן
