מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

אולי יעניין אותך גם

בימים אלו, כאשר אנו שבים אל ספר בראשית, מתחדדת התפיסה היהודית הייחודית של הזמן. מצד אחד,  אלוקים איננו נתון למהלך כרונולוגי – אין בו התחלה, אמצע או סוף; מצד שני, מחזוריות החיים בעולם הזה מחייבת אותנו לשוב ולצלול מדי שנה אל עומקו של כל יום, חודש חג ושנה, ולחשוף שכבות חדשות של משמעות.

דימויי הבריאה באמנות היהודית כמעט ואינם מצויים, מלבד עדויות מעטות כמו הפתיחה בציורי ההגדה של סרייבו. לעומת זאת, כתבי היד הקבליים העניקו ביטוי לחידה זו באמצעות אותיות ועיגולים, ובימינו מתפתחת מגמה אמנותית מחודשת המרותקת סביב רגע הבראשית ומנסה לפענח את החידה הגדולה ביותר בהיסטוריה. בספרה החדש אמנות לנשמה, המורכב מציורים דיגיטליים ותובנות מהמקורות, האמנית אורית מרטין מציעה פרשנות קבלית-חסידית: ציורה מתאר את הבריאה כעיגול של אש – עולם שעשוי כולו מאותיות. לצד הציור היא כותבת: "אותיות הן חומר הגלם הרוחני ממנו נוצר כל דבר, זהו אוצר יקר שניתן לנו לבנות באמצעותו יצירות של אור". רעיון המעגל – המחבר חומר, זמן ומרחב – ישמש השנה גם כהשראה ליצירת וידאו-ארט מונומנטלית של אורית מרטין במסגרת פסטיבל "צבעים של שירה – במה ליצירה יהודית עכשווית מקורית". הפסטיבל, המתקיים מדי שנה מיד לאחר החגים, הפך למרחב חד-פעמי עבור יוצרות והוא מעניק לנשים מקום ובמה ליצירה אמנותית השואבת ממקורות יהודיים ומאפשרת תשובה לעולם התרבות הכללית.

התפילה מרימה את האדם

שירה, קולות ומעגלים

המופעים בפסטיבל נשענו עד כה על מגוון ביטויים אמנותיים חדשניים. מופע הפתיחה של כתב העת קול.שירה למשל, מבוסס על טקסטים שיריים מודפסים הנשלחים להלחנה, לריקוד או להמחזה והופכים למופע מפתיע ומרגש – ונשים שלעיתים אזרו אומץ רב לשלוח את יצירתן לכתב עת (כמו נ', אישה בת 81 שפרסמה לראשונה בחייה השנה) גילו להפתעתן המרובה כמה עוצמה יש בשיר כשהוא מקבל חיים חדשים על הבמה. כך נוצרת חוויה שבה המחסומים בין קהל ליוצר התפוגגו וההשתנקות מהתרגשות מרחפת באוויר.

מגוון קולות בפלטה מגוונת של זמרות ותיקות לצד יוצרות צעירות, נשים חרדיות לצד חילוניות, יוצאות אתיופיה לצד עולות מרוסיה, מתקבצות כולן באחדות יחדיו. אחת מההופעות המיוחדות, בשם 'המעגל' הייתה של הדר כהן ואפרת אלבז, שבנו מופע סביב ערמת כיסאות במרכז האולם ובתוכה שחקנית אחת לכודה על כסא גלגלים. במהלך המופע הקהל מבין כי עליו להצטרף לשחרורה – כיסא אחר כיסא – עד שהמחסום הפיזי הפך לטקס שיתופי שכולן נדות ונעות בו במעגל אינסופי, שחקניות וקהל. 

אותיות בראשית אורית מרטין

גם להקת מקאמת מצפת מביאה לבמה יחד עם 11 נגניות את רקדנית מחול הסופים, שפיצחה את הסוד הסופי בריקוד סיבובי ממושך שאורך כמעט 10 דקות, ללא הפסק. מחול היוצר חיבור חושי ורוחני עז, בבחינת חיקוי אמנותי למעגליות הבריאה ולנצחיות הנשמה, מבלי לאבד את הריכוז.

"פרינג'" כמרחב השראה

המנהלת האמנותית, שרון רוטר, מסבירה את האג'נדה "אני מאמינה ביופי של אחדות היצירה וביכולת לתת לפרינג' (אמנות שוליים) מקום של השראה. דווקא מתוך הקצוות, מתוך מה שלא מיינסטרים, מתפתח מרחב אמיץ של ניסוי אמנותי. זו איננה רק יצירה מתוך ה'נחמד' או הצפוי – אלא קול מגוון, אמיתי, משהו שמצליח לגעת בקשת הרחבה של הקהלים כולל את החברה החרדית המסורתית. הרגע שמוכיח זאת מבחינתי, הוא לראות אישה חרדית יוצאת ממופע מחול מקורי עם דמעות התרגשות, ומיד מספרת בטלפון הכשר באידיש לחברותיה על החוויה".

אותיות יוצרות עולמות

השנה נבחר הנושא המבקש להבין את מושג הנשימה – כחוט אתי המחבר בין הבריאה, השירה, התנועה והמפגש האנושי, במיוחד אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה. כל מופע נשמע ונחווה כאילו הוא חלק ממחזור נשימה משותף ויוצר מרחב של חיבור. לראשונה יוקדש בחלל אחר גם יום מיוחד לגברים יוצרים, לקהל הרחב.

מעגל להקת מקאמת צפת. צבעים של שירה מס 4.

כך, בין בראשית לאותיות, בין שרח בת אשר לבין יוצרות עכשוויות, ובין המעגלים של מחול, שירה ונשימה – נמצא, כך תקוותנו, מקום לכולן, כל אחת ומסעה.

פסטיבל צבעים של שירה יתקיים ב-24-25.11, ד-ה כסלו, בבית ניסן נתיב בירושלים. לפרטים: 058-5001019

אולי יעניין אותך גם

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית? 

חנה שפיגל

לב הדברים

שגרה יפה כלבנה

אז אולי בכל זאת יש משהו נכון בטבעיות שבה הדברים קורים, ברגילות שלהם, בשגרה האפרורית הקורית כביכול מאליה? אולי באמת יש באותה סערה סביב הירח ומראהו וגון אורו – ליקוי?