1. משרד המשפטים השתכן במבנה ברחוב צלאח א-דין בשנות השבעים. המקום נבנה בתקופת הירדנים וגם אז שימש כמשרד ממשלתי, לשכתו של המושל הירדני בירושלים הייתה שם. בניין המשרד רחוק מלהיות פנינה אדריכלית. הוא נראה כמו מבנים אחרים בירושלים, מבנה ותיק שעדיין מתקיים, ישן ובעמידה. בשבוע הראשון במשרד סיירתי עם צחי כדי לסקור את המתחם. עלינו לקומה שנייה לראות את לשכת המנכ"ל והיועץ המשפטי לממשלה. לשכה זו מילה גדולה מדי. הכל היה נראה אפרורי כמו שמשרד ממשלתי אוהב להראות את עצמו. אני זוכר שצחי אמר: "אין מה לראות פה, הכל נראה אותו דבר" ואני התעקשתי להמשיך בסיור שהמשיך למזנון ולבית הכנסת בקומה התחתונה עד שהסתיים בחזית הבניין. שם נחה אבן גדולה עם שלט מפלסטיק. "אבן גזית מימי הבית השני אשר נמצאה בחפירות להרחבת הבניין. ככל הנראה היוותה חלק מהחומה השלישית של ירושלים שבנייתה הושלמה עם פרוץ המרד הגדול ואשר חלקים ממנה נחשפו באזור זה". האבן הסתתרה מאחורי עציצים עייפים שהפכו למאפרה וגבב כיסאות ללא משענת שנזרקו מכל החדרים, עד שהגיעו לפינת העישון המאולתרת.
2. הסרט "חוק האבן" של דנאי אילון השתתף בפסטיבל דוקאביב האחרון. בלב הסרט ניצבה האבן הירושלמית, זאת שמחפה את בנייני…
