חרדים מתנדבים יותר.
אם יש אקסיומה שאיש כמעט לא יחלוק עליה, כנראה שתהיה זו ההנחה שלמעלה. חרדים מתנדבים יותר, תורמים יותר ועוסקים יותר מכל ציבור אחר בתרומה חברתית לקהילה. זה בדנ"א שלהם הרי, מוטבע בחינוך ובערכים. מוסכמה שאי אפשר לערער עליה.
הטיעון המיידי והאינסטינקטיבי של מרואיינים חרדים בתקשורת הכללית בתשובה לשאלות בנושאים נפיצים כמו גיוס לצבא, עבודת חרדים ותרומה לחברה הישראלית, הוא לנופף במוסכמה הזאת: אחוזי ההתנדבות בחברה החרדית הם הגבוהים ביותר בישראל. התרומה הכי גדולה של החרדים לחברה הישראלית היא ארגוני החסד והסיוע החרדיים.
אבל האם זה אכן נכון?
לפני הכול, לפי נתוני הלמ"ס ומחקרים בתחום: כן, יש להנחה הזאת על מה להסתמך. בהשוואה לכלל האוכלוסייה, חרדים אכן מתנדבים יותר. היקף הדיווח על התנדבות בחברה החרדית הוא הגבוה ביותר מכלל האוכלוסייה. כ-38 אחוזי מתנדבים בהשוואה ל-26 אחוזי התנדבות בקרב יהודים לא חרדים ו-23 אחוזים מכלל החברה. במגזר הערבי, לשם השוואה, אחוזי ההתנדבות הם 7% בלבד. שיעור המתנדבים בקרב בני 20 ומעלה בחברה החרדית הוא כ-40%, כך שמחישוב גס של הנתונים עולה שיש כמאתיים אלף מתנדבים חרדים רק בחתך הגילאים הזה.
זהו נתון מרשים, ואכן מצדיק לפחות טפיחה אחת עצמית על השכם, עם זאת, בהשוואה בין קבוצות מומלץ להיזהר ולהתייחס אליו בזהירות הראויה. "עצם ההשוואה בין האוכלוסיות השונות בעייתית, לא מעט בגלל ההבדלים בתפיסת ההתנדבות והפעילויות הנכללות בה", אומרת ניצה (קלינר) קסיר, סמנכ"לית המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי, ובעבר משנה ליו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות. במסגרת עבודתה במכון, פירסמה קסיר כמה מחקרים מעמיקים על דפוסי ההתנדבות בחברה החרדית. מכולם עלה ששיעור ההתנדבות בציבור החרדי, גבוה משמעותית בהשוואה לכלל האוכלוסייה.
"במחקר שעשינו בזמנו, ביצענו גם ריאיונות עומק עם מרואיינים מכלל האוכלוסייה", מספרת קסיר, "ואחד הממצאים הבולטים מהשיחות הללו היה השוני בהגדרת ההתנדבות בין המגזרים. פעילויות כמו סיוע לקרובי משפחה או לשכנים, שבציבור הכללי נחשבות כסיוע אך לא כהתנדבות, הוגדרו על ידי חלק מהנשאלים החרדים כפעילות התנדבותית".
בספרות המקצועית אין הגדרה ברורה וחד משמעית הקובעת מתי פעילות תיחשב התנדבותית. קריטריונים מקובלים הם עזרה לאדם או לקבוצה שלא במטרה לקבל תרומה, מתוך רצון חופשי וללא כפייה להתנדב. בשונה ממושג ההתנדבות הרווח בחברה המערבית והליברלית, המתבסס על הרצון החופשי של הפרט, חברות מסורתיות עשויות לראות לנגד עיניהן מושג התנדבות המתבסס בעיקר על המחויבות הקהילתית ולא רק על הרצון החופשי. התנדבות מתוך מניעים דתיים וקהילתיים רווחת בחברה החרדית, ומבוססת על הציווי ההלכתי לגמילות חסדים בשילוב אורח החיים הקהילתי הטומן בחובו מחויבות חברתית.
ההבדל התפיסתי בהגדרת ההתנדבות משפיע גם על היקף ההתנדבות המדווח על ידי החברה החרדית, ועל אופי ההתנדבות המדווח. כאמור, פעולות התנדבות רבות שעליהן מדווחים חרדים, כמו סיוע לקרובי משפחה או למכרים, כלל לא נחשבות להתנדבות בציבור הכללי, וממילא לא ידווחו ולא יכללו במאגר הנתונים של הלמ"ס.
הבחנה נוספת היא בין התנדבות לא פורמלית הנעשית באופן פרטי, לבין התנדבות במסגרת פורמלית של ארגון מוכר. נתון בולט הוא ההפרש בין שיעור ההתנדבות הפרטית בקרב חרדים, העומד על 25 אחוזים, לבין שיעור של 11 אחוזים בקרב מסורתיים וחילונים. הבדל זה נובע בין היתר גם מכך שהחרדים נוטים יותר לייחס למושג ההתנדבות פעילות של סיוע לזולת באופן פרטי ולא-פורמלי, וגם מכך שהחברה החרדית שבה שיעור גבוה של נזקקים, מעודדת התנדבות פרטית ולא פורמלית בתוך הקהילה, כמו עמותות חסד שכונתיות או גמ"חים.
"אני חושבת שלא כל כך משנה איך מגדירים את ההתנדבות ובאיזו מסגרת היא נעשית. עדיין צריך לזכור כי ההתנדבות בקהילה החרדית גבוהה בהשוואה לחברה הכללית", אומרת קסיר. "למעשה, גם אם מסתכלים על שיעור המתנדבים בחברה החרדית בהשוואה בינלאומית, הוא גבוה משמעותית. מה שמעניין הוא ששיעור המתנדבים באופן קבוע אף הוא גבוה יותר. גם בהשוואה לציבור הכללי, וגם בהשוואה לשיעורי ההתנדבות במדינות השונות".
יש מתאם מובהק בין רמת ההתנדבות לרמת הדתיות. ככל שזו עולה, עולים גם שיעורי ההתנדבות. חברה נוספת שמאופיינת בשיעורי התנדבות גבוהים היא החברה הדתית לאומית, שאחוזי ההתנדבות בה גבוהים מאוד בהשוואה לכלל האוכלוסייה. בתחומי התנדבות מסוימים, כמו תרומות כליה, הם אף עוקפים את נתוני ההתנדבות בחברה החרדית. לפי פרסומים בשנים האחרונות, אחוז תורמי הכליה הגדול ביותר הוא ביישוב הדתי יצהר. גם בתחומי התנדבות נוספים אפשר לראות ייצוג גדול לחברה הדתית לאומית, אם כי שיעורי ההתנדבות עדיין מתחת לשיעורי ההתנדבות בחברה החרדית.
התנדבות במסגרת ארגונים בתחום הבריאות נפוצה מאוד בחברה החרדית בהשוואה לקבוצות אוכלוסייה אחרות, ככל הנראה בשל הקשר החזק של תפיסת הנזקקות לחולי ולמוגבלות. תחום נוסף שבו רווחת ההתנדבות בחברה החרדית הוא הפעילות הדתית, שבאופן ברור מאליו ההתנדבות נפוצה בו הרבה יותר מאשר בחברה היהודית המסורתית והחילונית.
"אנחנו רואים גם הרבה התנדבות פרטית במסגרות קהילתיות", מוסיפה קסיר. "בארגוני סיוע שכונתיים, בגמ"חים ובעזרה בקהילה הקרובה. נתון מעניין נוסף הוא שלא רק ששיעור המתנדבים גבוה, אלא גם היקף ההתנדבות. חרדים מתנדבים במשך מספר שעות רב יותר, וגם תורמים יותר בהשוואה לכלל האוכלוסייה. עוד נתון בולט הוא ההבדל בשיעורי ההתנדבות בין גברים לנשים. בקרב הגברים החרדים שיעור המתנדבים עומד על כ-41 אחוזים, כמעט כפול מיהודים מסורתיים וחילונים, ואילו שיעור המתנדבות בקרב הנשים החרדיות הוא כ-29 אחוזים. בהשוואה לשיעור ההתנדבות בקרב נשים יהודיות מסורתיות וחילוניות, זהו נתון גבוה, אך הפער בין הנשים בקבוצות השונות לגברים פחות ניכר, ואילו הפער בשיעורי ההתנדבות בין גברים לנשים בחברה החרדית, בולט יותר".
מה הסיבות להבדל המגדרי?
"סיבה עיקרית היא הפניות של הנשים להתנדבות. נשים רבות הן המפרנסות העיקריות בבית, עסוקות וטרודות בגידול משפחה, ואין להן פנאי. אני עצמי מתנדבת הרבה שנים, אבל כשהייתי אם לילדים קטנים הורדתי את היקף ההתנדבות בשל היעדר פניות. שיעורי הפריון הגבוהים בחברה החרדית משפיעים על היכולת והפניות של נשים להתנדב. יש גם תפיסה תרבותית של צניעות ושל כך שמקומה של אישה הוא קודם כל בבית, וגם לזה יש השפעה".
ערך קהילתי, צמיחה חוץ-מגזרית
אף שתפיסת ההתנדבות החרדית מכוונת ברובה לעזרה בתחומי הקהילה, יש לא מעט ארגונים חרדים שפונים לכלל האוכלוסייה והפכו לארגונים כל-ישראליים. "זה מדהים בעיני", אומרת קסיר. "זה מסייע לשילוב חברתי ותורם ליצירת לכידות חברתית. בקהילה החרדית ערכי הקהילתיות והשמרנות הם מהערכים המובילים. לא לחינם נוצרו בה מערכי התנדבות לסיוע לנזקקים, אשר מסייעים בין השאר גם לחיזוק ההישארות בתוך הקהילה. ועם זאת, גם מערכים כאלה פרצו ויצאו החוצה".
"בקהילה סגורה תמיד נראה נתונים גבוהים יותר של עזרה והתנדבות בתוך הקהילה, בהשוואה לכלל האוכלוסייה. דתיים מתנדבים יותר, אבל יש מחקרים איכותיים שסוברים שזה לא רק בגלל המרכיב הערכי אלא בגלל המרכיב הקהילתי", אומר שניאור רוכברגר, מרצה בחוג לחינוך חברתי-קהילתי במכללת גורדון, ומתנדב בעצמו. "הסיבות לאחוזי התנדבות גבוהים יותר הן לאו דווקא בגלל מוסר או ערכים, אלא בגלל שהערך הקהילתי חזק יותר בקהילות הללו. אבן בוחן לכך היא מה יקרה אם יתלשו את האדם מהקהילה, האם הוא ימשיך להתנדב? יש סיכויים רבים לכך שהערך הזה לא יישמר, וזה נכון לכל חברה מגובשת בה הנתינה שאני משקיע עוברת מסלול קצר יותר וברור יותר חזרה אלי ולקרובי. זה נכון גם לגבי החברה החרדית. חרדים מתנדבים במידה רבה בגלל המרכיב הקהילתי, יש מחויבות לתרום ולעזור למעגל הקרוב והמוכר. ניתן לקחת דוגמה ממספרם הרב של קופות החסד הקהילתיות וארגוני החסד המקומיים בשכונות החרדיות. אפשר לומר שהכלל התלמודי 'עניי עירך קודמין' מתחבר כאן לפסיכולוגיה האנושית".
אישוש לדבריו אפשר לקבל מהנתון לפיו אחוזי ההתנדבות הלא פורמליים, שאינם במסגרת ארגונים רשמיים ומוכרים, גבוהים מאוד בחברה החרדית. ממחקרה של קסיר עולה כי ככל שעולה רמת הדתיות כך גדל שיעור המתנדבים באופן פרטי, ואילו שיעור המתנדבים במסגרת ארגונים נותר דומה בכל רמות הדתיות בקרב האוכלוסייה היהודית.
האם אנחנו כחברה פועלים מספיק לחינוך להתנדבות?
"צריך להבין שבשביל עידוד התנדבות ותרומה לחברה, צריך לתת אפשרות לבחור. אי אפשר להכריח אנשים להתנדב, להתנדבות בכפייה אין שום ערך, וספק אם אדם שהופעל עליו לחץ להתנדב, יגלה התמדה בהתנדבות. בשביל לעודד להתנדבות צריך לתת אפשרויות בחירה ואוטונומיה. בנוסף, בשביל חינוך להתנדבות צריך לעודד חשיבה עצמאית וביקורתית. לעודד את היכולת להגדיל ראש. אנחנו צריכים לחנך אנשים לשים לב למה שקורה סביבם ולא לקבל את המצב המצוי כעובדה שלא ניתן לשנות. הרי כל ארגון גדול נוצר מצורך שמישהו זיהה והחליט לתת לו מענה. 'יד שרה' או 'עזרה למרפא' לא היו הופכים למעצמה שהם היום אם היזם לא היה מזהה בעיה, חוסר הוגנות, או צורך שנפל בין הכיסאות. האידיאל של חינוך למעורבות חברתית הוא ללמוד לזהות צורך ולהשתמש במשאבים הקיימים כדי לפתור בעיה. אי אפשר לדרוש מאדם להתנדב בצורה איכותית, אם לא תחנך אותו להיות ער למצב הרצוי. אדם שמתנדב הוא אדם שער לבעיות בציבור שלו, אבל במקום לקבל את המציאות הקיימת, הוא בוחר לפעול ולתקן".
רוכברגר מצביע על התפתחות מעניינת בעשורים האחרונים, והיא, הפריצה של ארגוני סיוע חרדים מחוץ לגבולות המגזר. "ברגע שהמדינה התחילה להתייחס לארגונים החרדים ולהכיר בהם ברמה הראויה להם, הגיע סחף של מתנדבים מבחוץ. כך ארגון יד שרה שהתחיל כיוזמה פרטית של השאלת ציוד, הפך לאחד הארגונים המוכרים בישראל כשקיבל הכרה מהמדינה. היום קיימים סניפים של יד שרה כמעט בכל עיר וישוב. באיחוד הצלה, ארגון חרדי במקור שהוקם בהשראת ארגוני ההצלה החרדים בחו"ל, יש כיום כשליש מתנדבים חרדים. רוב המתנדבים הם בכלל דתיים או חילוניים, ולא מעט הם בכלל ערבים. התהליך הזה קורה גם בארגוני סיוע אחרים שפרצו מחוץ לקהילה החרדית, וזו המתנה הגדולה של החרדים למדינה. בעיני זו תרומה מדהימה לחברה הישראלית".
בעיני רוכברגר, בעצמו מתנדב באיחוד הצלה, ליציאה מתחומי הקהילה יש יכולת ליצור חיבורים חדשים, שספק אם היו מתרחשים אלמלא ההתנדבות. "אתה לומד לפגוש אנשים אחרים, להכיר נקודות מבט שונות. במשמרת אחת באמבולנס אתה יכול למצוא את עצמך מעביר ארבע שעות עם מהנדס בהייטק, מורה בתיכון ומוכר במכולת. עצם המפגש יכול לפעמים להפריך סטריאוטיפים שגויים והנחות ישנות, וזו חוויה משמעותית שזוכים לה המתנדבים".
חינוך להתנדבות
איך מחנכים להתנדבות? מסתבר, לפי רוכברגר, שיש שתי אסכולות בעניין. "האסכולה הראשונה אומרת שצריך לחנך להתנדבות בלי שום מוטיבציה חיצונית, כך שהרצון והמוטיבציה יגיעו מהמתנדב עצמו. האסכולה השנייה גורסת שצריך ללחוץ להתנדבות, ולתת מוטיבציה חיצונית למתנדבים. על האסכולה השנייה נשענת התוכנית של משרד החינוך למעורבות חברתית, שהיא תנאי סף לקבלת תעודת בגרות. לכאורה, כפייה מוצהרת: אם לא תשלימו את השעות הנדרשות, לא תקבלו תעודת בגרות. בפועל, הרעיון מאחורי התוכנית הוא לעודד ולדחוף להתנדבות וליצור את המסוגלות לכך, מתוך הבנה שאם זו לא תהיה חובה מובנית במערכת, זה לא יקרה. בנוסף, הוכח בצורה מאוד ברורה מחקרית שאם רוצים לחנך אנשים למעורבות אזרחית צריך לפעול בגיל הנעורים, ושהתנדבות בגיל הזה מפתחת מנהיגות וכישורי יזמות, ובונה את בני הנוער כאזרחים מעורבים חברתית. הדגש של משרד החינוך הוא לא על יישום ההתנדבות עצמה, כי לפעמים עדיף ארגונית לשכור עובדים ולא לקחת מתנדבים, אלא לחזק את ההתנדבות כערך. המטרה היא בניית האדם שיהיה אזרח מועיל".
החל משנת 2014 החל משרד החינוך תוכנית רב שנתית בתיכונים המכונה "התפתחות אישית ומעורבות חברתית-קהילתית", ומכוונת לפתח בקרב בני הילדים והנוער ערכים, מיומנויות וכישורים באמצעות שירות בקהילה, תוך כדי חיבור בין הנלמד בהיבטים העיוניים בבית הספר ליישום מעשי הנותן מענה לצרכי הקהילה. במסגרת התוכנית מחויבים בני הנוער להתנדב מספר שעות קבוע בקהילה, וכן להתנסות קבוצתית בפיתוח מיזם שמטרתו לאפשר לתלמידי לחוות חוויה של אקטיביזם חברתי. מימוש התוכנית הוא כאמור תנאי סף לקבלת תעודת בגרות. אך בעוד בתי הספר הכפופים למשרד החינוך מחויבים ליישם את התוכנית, ברוב מוסדות החינוך החרדים, ובפרט באלו המיועדים לבנים, אין חובה כזאת.
"בחורי ישיבות לא פועלים להתנדבות בצורה מוסדרת", מודה רוכברגר. "כמו שאמרתי קודם, יש חסר בהזדמנויות. אין הרבה מסגרות שמותאמות לבחורי ישיבה, ושבחור חרדי יכול להתנדב בהן. גם המודעות להתנדבות בגיל הזה ככלל פחות נפוצה. הערך הראשי בישיבות הוא לימוד תורה. שבחור בפוניבז' יעזוב את הגמרא באמצע זמן וילך לחלק סלי מזון? לא מתאים. ביטול תורה. לכן גם לדעתי החינוך להתנדבות צריך לקרות שלא על חשבון לימוד בתורה, בתקופות בין הזמנים או בעיתות־פנאי".
יהיו שיגידו שגם אין בכך צורך. הרי לפי הנתונים, בסופו של דבר אחוזי הגברים החרדים המתנדבים הם הגבוהים ביותר.
"אני לא חולק על דעתם של אנשים אחרים, אנחנו באמת מתנדבים יותר וחשוב שנזכור לשמר זאת כערך. אני כן חושב שהתנדבות בגילאים האלו תורמת בראש ובראשונה למתנדבים עצמם. הם לומדים לבנות זהות ושייכות, לפתח חשיבה ביקורתית ולדעת להתמודד עם סוגיות שעולות במהלך ההתנדבות. ובכל התנדבות עולות דילמות וסוגיות, גם אם הכי בסיסיות כמו ההתלבטות אם להתנדב אצל משפחה נזקקת או לעזור בבית. זו ההזדמנות הכי טובה שלנו כהורים וכמורים לחנך נער או נערה לחיים של אחריות חברתית וגמילות חסדים".
מי שמסכימה עם רוכברגר היא חגית לפידות, רפרנטית חסד וקהילה במחוז החרדי במשרד החינוך. במסגרת תפקידה אחראית לפידות על תוכנית ההתפתחות האישית של משרד החינוך, שנקראת במחוז החרדי "חסד בקהילה". "בין שאר ההתאמות שנדרשנו לעשות כדי להתאים את התוכנית למחוז שלנו, הוספנו את המינוח הזה כי הוא זה שמתיישב הכי חזק עם עולם הערכים שלנו", היא מסבירה. "החסד אצלנו קיים מקדמת דנא. עוד לפני התוכנית של משרד החינוך הייתה פעילות חסד בכל סמינר וסמינר, גם אם לא ממוסדת ומוסדרת".
במחוז החרדי יש כיום 170 מוסדות תיכוניים שמגישים לבגרות מלאה, רובם בפריפריה, ומאה מוסדות שלא מגישים לבגרות, או כאלו שמגישים לבגרות חלקית. אף שמספרם של בתי הספר שלא מגישים לבגרות הוא לכאורה קטן יותר, בפועל מספר התלמידות הלומדות בהם גבוה משמעותית. אלו מוסדות המיינסטרים של החינוך החרדי לבנות, שבהם לומדות אלפי בנות חרדיות.
ברוב המוסדות במחוז החרדי, תוכנית חסד בקהילה אינה בגדר חובה, אף שחלקים ממנה מיושמים ונלמדים ברבים מהם. בעוד שבסמינרים ובתיכונים החרדים, התנדבות פורמלית ושאינה פורמלית הייתה קיימת מאז ומעולם, במוסדות המיועדים למין השני, תחום ההתנדבות כמעט ולא נוכח, למעט ישיבות תיכוניות חרדיות המכינות לבגרות, ומספר מוסדות שצביונם לא-מיינסטרימי במוצהר. בישיבות, אם להגיע לנקודה, לא תראו ארגוני חסד פנימיים ולא התנדבות מוסדרת מטעם הישיבה עצמה.
"יש רעיונות יצירתיים כמו ימים ממוקדים של חלוקת מזון בערב פסח, או עזרה בבניית סוכות בתשרי, אבל על התנדבות שבועית וקבועה קשה לדבר", מסכימה לפידות. "בנים חרדים לומדים במשך רוב שעות היממה, אין להם שעות פנויות להתנדבות, וגם סוגיית ההתאמה של מסגרות ההתנדבות בעייתית. חשוב לציין שכן יש פעילות יפה, אבל בלי השוואה להיקף הפעילות אצל בנות חרדיות. בסמינרים הגדולים ההתנדבות היא בהיקפים גדולים. מאות ואלפי תלמידות משולבות בפעילויות חסד כמו התנדבות אצל משפחות מהקהילה, התנדבות במועדוניות ובמתנ"סים ועוד. חסד יש בכל סמינר וסמינר, אם זו פעילות רחבה יותר או מצומצמת. אין סמינר שאין בו פעילות כזאת או אחרת של חסד, ובכל סמינר הפעילות הזאת תזכה לשמות אחרים".
לפידות מציינת כי הרבה פעמים הפעילות הזאת נעשית בשיתוף פעולה עם ארגונים ועמותות. "בכל סמינר יושבת רכזת חסד ומנהלת את הפעילות מתוך השקפה ואג'נדה, ש'על שלושה דברים העולם עומד…' וביניהם גמילות חסדים. אין אפשרות שבת חרדית תלמד בסמינר ולא תיחשף לחסד ונתינה. מה שחשוב לזכור הוא שהפעילות הזאת נתונה לבחירה. בניגוד לתוכנית מעורבות אישית, זו בחירה אישית של התלמידה אם להתנדב או לא, ולכן גם בסמינרים שבהם פעילות ההתנדבות נוכחת מאוד, יכולות להיות תלמידות שלא תבחרנה להתנדב".
מטבע הדברים, להכניס תוכנית של מעורבות חברתית למוסדות כאלו, שלא מחויבים ממילא להגשה לבגרויות, זהו צעד מאתגר, ולפידות היא הראשונה להודות בכך. "ידענו שמיד תעלה השאלה מה משרד החינוך מחדש, ומה מנסים למכור לנו. הרי חסד הוא אחד הערכים הראשונים אצלנו, מה פתאום משרד החינוך מנסה להתערב בו? ולכן הבנו שכבר בכותרת צריך לשנות את השם מהתפתחות אישית ומעורבות חברתית, כי אף אחת מהמילים האלו לא קשורה לעולם הערכים שלנו. אחרי חשיבה נוצר המינוח 'חסד בקהילה', שמתכתב גם עם המעורבות החברתית. מכאן המשיכו כל ההתאמות של עולם התוכן והמינוחים. כל דבר בתוכנית, החל מהמצגות ועבור בהליך ההכשרה של הרכזות במוסדות, עבר התאמה, אחרת התוכנית לא הייתה יכולה לצאת אל הפועל".
מה היה האתגר הכי גדול בהתאמת התוכנית?
"למצוא מקומות להתנסות אישית וקבוצתית שמתאימים לרוח המוסדות, זה היה האתגר שנדרשנו לבצע בו הכי הרבה התאמות. לא נשלח בת חרדית לגוף כמו המשטרה או מד"א, ברור לכולנו שזה לא מתאים. הבעיה היא שכל הגופים האלה הם המקומות שנותנים כיסוי ביטוחי, ודווקא הם לא רלוונטיים. יש התאמות שהיה צריך להמציא יש מאין, לחשוב על אופציות להתנדבות כדי שתהיה התאמה רוחנית וערכית. למעשה, עד היום זה אתגר מבחינתנו, ונעשית חשיבה ובדיקה של השטח בשביל להגדיל את המאגר. בשנה שעברה 'עזר מציון' עשה איתנו שיתוף פעולה ברמת ביטוח ותשתית ביטוחית, וזו הייתה קפיצת דרך משמעותית. אני חושבת שכל הצדדים מרוויחים כאן, גם הארגונים שמקבלים כוח עזר וגם התלמידות. בהשוואה למצב מאז שהתחלנו, קיים יותר גיוון, אבל אני מודה שהוא איננו מספיק לעומת הגיוון האינסופי שקיים במחוזות הכלליים".
לפידות סבורה שהחלת ההתנדבות בבתי הספר היא צורך חינוכי וערכי. "יש שיח בנוגע לתוכנית שזה חסד בכפייה, לא צריך להתכחש לשיח הזה אלא לענות לו. תשובה אמיתית שמוכיחה את עצמה בשטח היא שזו הזדמנות לטעום מהטעם של ההתנדבות. לא תמיד אדם מניע את עצמו לפעולה, אבל הרבה פעמים כשנותנים לאדם אפשרות והוא טועם מהטעם של הנתינה, עצם הטעימה עושה משהו והיא זאת שמחברת. אם מישהו לא היה מכריח אותו, אולי הוא לא היה נחשף לעולם ההתנדבות בכלל. אנחנו ממש רואים מהמשוב, מהפידבקים החיוביים כמה ההנעה להתנדבות תורמת. אני אוהבת לרדת לשטח ולשמוע מהתלמידות כמה הן מודות על ההתנדבות וכמה הן נתרמות ממנה. יש השפעה מדהימה על נוער בסיכון, וגם על תלמידות חלשות לימודית. אפשר לראות בשטח איך הפעילות הזאת חיזקה אותן ונתנה להן משמעות וערך. מבחינתנו זה אמור להיות פרויקט דגל וכל מנהלת צריכה לשים אותו בראש סדר העדיפויות, כי יש כאן כלי חינוכי וערכי".
ניהול התנדבות כמקצוע
אם תשאלו את יונית דרקסלר, רכזת הדרכה ותוכניות חרדים בג'וינט – תב"ת, חינוך להתנדבות מתחיל בראש ובראשונה מהבית. "בעיני חינוך להתנדבות הוא לא אחריות של החברה, אלא מבוסס בעיקר על דוגמה אישית", היא טוענת. "אם בבית יש דוגמה אישית של הורים ובני משפחה שמתנדבים, זה אפקטיבי יותר מכל דבר אחר. אני חושבת שכהורים, לא נכון להסתמך ולחכות שמישהו אחר יחנך את הילדים שלנו. רוצים לחנך ילדים להתנדבות? תנו להם דוגמה אישית".
במסגרת עבודתה במחלקת פיתוח ידע והדרכה בתוכניות תעסוקה בג'וינט, עלה באחת התוכניות צורך לאיתור והפעלת מתנדבים לליווי תעסוקתי בקהילה. "במהלך התוכנית שמנו לב שחסרים לנו כלים וידע להפעלת מתנדבים", מספרת דרקסלר. "אחרי בדיקה, גילינו שמעולם לא הייתה תוכנית הכשרה כזאת בציבור החרדי, שאמנם אמון על חסד והתנדבות באופן טבעי, אך חסר ידע וכלים מתאימים. אז עלה הרעיון לפתח תוכנית ייעודית לניהול התנדבות שמותאמת לציבור שלנו. אחרי עבודת התאמה ומחקר של אנשי מקצוע בתחום ובשיתוף פעולה עם הג'וינט והמועצה להתנדבות ישראלית, החלטנו להפעיל פיילוט לקורס לניהול התנדבות המיועד לנשים חרדיות".
קורסים לניהול התנדבות הם פרקטיקה מקובלת מסביב לעולם החל מהמאה הקודמת. בארץ מעבירה המועצה הישראלית להתנדבות קורסים וסדנאות כאלו כבר כמה שנים, אבל בציבור החרדי, שבמשך שנים פעילות ההתנדבות שבו לא הייתה ממוסדת, קורס כזה היה ראשוני וחלוצי.
למה בעצם צריך ללמוד איך לנהל מתנדבים? יש ארגונים רבים שקמו מאפס, ואלו שהקימו אותם לא עברו הכשרות ולא למדו בסדנאות?
"צריך להבין שניהול התנדבות זה מקצוע לכל דבר. יש מתודולוגיה סדורה איך לגייס מתנדבים, איך לשמר אותם בתוך הארגון ואיך לתגמל אותם ולתת להם מוטיבציה להמשיך להתנדב. כדי להפעיל ארגון צריך להבין מה מניע אנשים להתנדבות, ללמוד איך מתפעלים מערך מתנדבים אפקטיבי ולדעת באילו כלים להיעזר. הכלים הללו הם מה שעושה את ההבדל בין יוזמות שהתחילו בהתלהבות גדולה והסתיימו בקול ענות חלושה, לארגונים שהתחילו בקטן ומנהלים היום מערך של אלפי מתנדבים. ארגון שיודע איך לנהל מתנדבים ואיך לתגמל אותם, יצליח לשמר מתנדבים לאורך זמן ולספק להם תחושת סיפוק והגשמה עצמית".
לא דומה ניהול מתנדבים במגזר הכללי לניהול מתנדבים המגיעים מלב הציבור החרדי, אבל למרות הבדלי החינוך והתרבות, המניעים הפנימיים להתנדבות לא פעם דומים. אם בעבר המניעים להתנדבות היו אלטרואיסטים בעיקרם והתבססו על הרצון לתרום לקהילה, המתנדבים החדשים שואפים היום גם להגשמה עצמית ולא יהססו להצהיר שגם לנוחות האישית ולתחומי העניין יש משקל בבחירה להתנדב. את ההתפתחות הזאת ניתן לראות גם בחברה החרדית. ערכים כמו חסד ותרומה לקהילה עדיין מהווים מניע משמעותי, אך גם למניעים אחרים יש משקל.
דרקסלר מסבירה שלהבנת המניעים הללו יש חלק חשוב בניהול התנדבות, כמו גם למידה והבנה של תרבות ארגונית. "גם נהלים בסיסיים כמו כיסוי ביטוחי למתנדבים וכללי אתיקה זה משהו שצריך להכיר כשמתפעלים מערך התנדבות", היא מוסיפה. "המטרה שלנו בקורס הייתה לתת את כל הכלים וכל המידע הנצרך, ובאמת – כל הנשים שהשתתפו בקורס, שהן נשים מדהימות ומוכשרות והייתה לי זכות להכיר אותן, מנהלות היום מיזמים מדהימים וחשובים בתחומי ההתנדבות. בעיני זה חלק חשוב מההתפתחות והגדילה של תחומי ההתנדבות בחברה החרדית".
ריבי קוסובר, סגנית מנהל סניף עזר מציון ירושלים, עובדת כבר יותר מעשרים שנה בעזר מציון. את השינוי וההתפתחות שעברו על ארגוני החסד החרדים, היא חוותה בשטח. "בין השאר אני מנהלת את קבוצת 'מחוברות לחיים' בירושלים, ונמצאת במגע עם המון מתנדבים. אני גם מראיינת מתנדבים שמגיעים אלינו ומכוונת למחלקות המתאימות להם. בהחלט ראיתי בשנים האחרונות שינוי בכמות ובמגוון המתנדבים. יש לנו מתנדבים מכלל האוכלוסייה: חרדים, דתיים, כאלו שאינם שומרי תורה ומצוות וגם מתנדבים מהמגזר הערבי. ועדיין זה לא מספיק. הביקוש למתנדבים הוא עצום, וכמה שיש צריך עוד".
כל המתנדבים שפונים לארגון, עוברים ריאיון במסגרתו מותאמת להם התנדבות. "יש המון סוגי התנדבות, ולכן אנחנו עושים ראיונות עם תיאום ציפיות אני מראיינת אותם ומכוונת למחלקות השונות, בהתאם לביקוש ולרצון של המתנדב", מסבירה קוסובר. "אין מקרה שיבוא אדם וירצה להתנדב ולא נמצא לו משהו. הגיוון באמת עצום. יש הרבה מבוגרים, אמהות צעירות, אנשים עובדים ועסוקים שרוצים להתנדב. בתקופת קיץ מצטרפים המון בני נוער לנופשונים שלנו, גם בזמן שהמשפחה שלהם נמצאת בחופש. יש לנו נוער מדהים וערכי. תופעה יפה היא של נעזרים שהפכו להיות עוזרים. חולה אונקולוגית שנעזרה בהסעות לבית החולים, ואז הפכה להיות נהגת מתנדבת כשהחלימה, משפחות שקיבלו עזרה וכשהמצב השתפר הגיעו להתנדב ולחלק מזון. אני חושבת שההתנדבות היא פורצת גבולות וקהלים".
איור שער: יוני גודמן