הסטודנט שישב במעבדה במכון ויצמן היה מתוסכל. הוא הסתכל על הנתונים שוב ושוב, השווה אותם למקור, ולא הצליח להבין את המתרחש.
"מה עשיתי לא בסדר?", הוא שאל את עצמו.
נושא המחקר שלו לתואר השני היה המנגנון המולקולרי של חישת טמפרטורה, ובמחקר מסוים זה הוא ניסה לחקור חלבון שמעורב בחישת טמפרטורה. אבל כל נסיונותיו לשחזר את הניסוי מתוך מאמר מדעי שפורסם, עלו בתוהו. הוא בדק את עצמו בדיקות חוזרות ונשנות. הוא וידא שכל צעדי הניסוי שלו זהים לצעדי הניסוי של המאמר עליו הוא מסתמך. אבל על אף שהם היו זהים, לכאורה, הרפליקציה שלו, כלומר הניסיון לשחזר את הניסוי מן המאמר, כשלה.
לא יום ולא יומיים נשרפו על העניין אלא חצי שנה, בטרם התייאש החוקר הצעיר. האם הבעיה היתה בו? או האם הוא גילה מחקר בעייתי?
הסטודנט הזה, שהספיק לסיים דוקטורט כבר לפני יותר מעשור, ממש איננו לבדו. הקושי לשחזר תוצאות מחקרים שפורסמו, קושי שמעלה תהיות על אותם מחקרים, הוא תופעה נרחבת. בסקר שערך כתב העת המדעי היוקרתי 'נייצ'ר' (Nature) בשנת 2016 בקרב 1,576 חוקרים, נמצא כי 52% מהם סברו כי ישנו "משבר רפליקציה" (שחזור, במינוח העברי) משמעותי. עוד 38% סברו שישנו משבר כלשהו ורק 3% מהם חשבו שאין משבר כלל.
הכינוי "משבר רפליקציה" מתייחס לחוסר היכולת של חוקרים לחזור על צעדיהם של חוקרים אחרים, שמתוארים במאמרים…
