עמוד האור: קווים לדמותו של משה לייטר הי"ד

משה לייטר היה איש צבא נערץ, לוחם עז נפש שנפל בקרב ברצועת עזה. צד נוסף בחייו היה ניהול פרויקט 'קודקוד' לשילוב חרדים בהייטק ובשירות משמעותי בצה"ל. עמיתיו לתוכנית מספרים על מנהל מסור, שהאמין בכל ליבו בשילוב חרדים בצה"ל ובתעסוקה, ללא שחיקה בזהותם ואורח חייהם

אולי יעניין אותך גם

היום כבר החל להעריב. באוהל האבלים מחוץ לביתו של רס"ן משה ידידיה לייטר, שנפל בקרבות בצפון רצועת עזה, התאספו עשרות רבות: מכרים, חברים ותלמידים. אבל תשומת ליבם של בני המשפחה האבלים הופנתה לכיוון קבוצה קטנה שישבה בצד – מנהלי תוכנית 'קודקוד' לשילוב חרדים בשירותי הביטחון.

"כשהגענו לנחם, בני המשפחה מאוד התעניינו דווקא בפן הזה של האישיות שלו", מספר הרב נחמיה שטיינברגר. "בעבודה שלו, בפרויקטים האדירים שהוא הוביל. את סיפורי הגבורה והמלחמות שלו הם שמעו בלי סוף, ודווקא את הפן הזה – שהיה אולי המשמעותי ביותר בשנה האחרונה לחייו, הם כמעט שלא הכירו".

ולא רק הם. הרבה הספדים נכתבו על רב־סרן משה ידידיה לייטר, מפקד פַּלְגָה בסיירת שלדג, שנפל בחודש שעבר בפיצוץ מטען רב־עוצמה בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. נכתב על גבורתו, על אישיותו, על תבונתו ואהבתו, אך כמעט שלא דובר על הפרויקטים האדירים שהוביל בערוב ימיו – שאחד מהם צפוי להיקרא על שמו.

אישיות כובשת

לייטר, בן 39 בנופלו, אב לשישה, תושב עין צורים שליד קריית מלאכי, כיהן בשנה האחרונה כמנהל הפרויקטים בתוכנית 'קודקוד' – תוכנית להכשרת חרדים במקצועות התוכנה, בשילוב שירות בגופי הביטחון. 

הפרויקט, שנפתח לפני כשנה וחצי, פונה לחרדים בני 21–27 ומציע לימודי תוכנה ברמה גבוהה ובאווירה תורנית, ולאחר מכן השתלבות בשירות באחד מגופי המודיעין והביטחון. 88…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?