1. סביר להניח שלא דפדפתם בעיתון מנורה. יש עיתון כזה, אני לא ממציא. העיתון יוצא לאור על ידי קונגרס יהודי בוכרה העולמי והוא מופץ מדי שבוע בקרב קהילות יהודי בוכרה בארץ ובעולם – הפצה גלובלית שהולמת קונגרס עולמי אמיתי. ניתן למצוא את העיתון ליד מָרְדְּכַי, מאפייה בוכרית שמציעה לציבור גוּשְגִ'זְדֶה וצֶ'יבּוּרֶק למרגלות מתחם סיידוף בירושלים. ניתן למצוא את השבועון גם במקומות פחות שגרתיים כמו חדר הגניזה בבית הכנסת גוּמְבַּז בסמרקנד, שם נתקלתי בו לראשונה. בכניסה לחדר לא היה דלת, רק פרגוד צבעוני, ואני הסטתי את הפרגוד וצללתי לתוך אוסף של דפים ישנים. אני אוהב לדפדף אז דפדפתי קצת עד שהגעתי לערימת גיליונות של מנורה. בשער אחד הופיעה הפניה לכתבה על מסעדת "בוכרה היפה" בפתח תקווה, כתבה חגיגית: "לכבוד 145 שנה לעיר האהובה שלנו פתח תקווה!" (ציטוט מדויק, כולל סימן הקריאה). אני זוכר שהתמלאתי בנחת פתח תקוואית על העיר שלא באמת קיימת ולמרות זאת הצליחה להגיע עד לעיתון נידח באוזבקיסטן. בהמשך חיפשתי מידע על השבועון הבוכרי ונחשפתי לריאיון שהעניק לב לבייב לעיתון. לבייב, נשיא קונגרס יהודי בוכרה, הביע את מורת רוחו מהעיתונות של היום. היא לא מדייקת, העיתונות הזאת, כל עיתונאי נהיה פרשן. רק עיתון מנורה ממלא את תפקידו נאמנה. לעיתונות יש תפקיד.
2. הסדרה התיעודית על יהודה משי זהב שלחה…