רב, חוקר וגאוגרף: סיפורו של הרב יהוסף שווארץ

במחצית המאה התשע עשרה חי בירושלים תלמיד חכם שהיה גם גאוגרף וחוקר. מתמיד וסגפן שהיה גם בן שיח לכל חוקר אירופאי שהזדמן לעיר. מראשוני הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות בגרמניה וממנהיגי היישוב הישן בירושלים. טיפוס חד פעמי שכזה, שחי בין חכמי הספרדים וראשוני הקנאים, היה הרב יהוסף שווארץ.

יוסף שווארץ נולד בשנת תקס"ה (1804) בעיירה פלוֹס (Floss) שבחבל בוואריה הגרמני. נסיכות בוואריה הייתה אז חלק מ'האימפריה הרומית הקדושה', שמה המבלבל של הישות המדינית ששלטה אז על שטחי גרמניה. שנתיים לאחר שנולד יוסף התפרקה האימפריה ונסיך בוואריה כרת ברית עם נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת באותה עת.

בשנים הבאות תהיה בוואריה חלק מאוסף מדינות קטנות שנקרא 'הקונפדרציה של הריין', תחת חסותו של נפוליאון. כיבושי נפוליאון היו אירוע משמעותי מבחינה מדינית באירופה, אך לא פחות מכך הייתה להם השפעה גם על עתידה של היהדות ביבשת. רוחות השוויון והחירות של המהפכה הצרפתית התפשטו באירופה תחת דגלו של הכובש הצרפתי, והביאו לשינוי עמוק במעמדם של היהודים ובחשיפה שלהם להשכלה ולתרבות כללית. אחיו הגדול של יוסף, חיים שווארץ, היה כנראה מראשוני היהודים שלמדו באוניברסיטת וירצבורג הוותיקה שבבוואריה.

אביהם של חיים ויוסף, הרב מנחם שווארץ, היה רב הקהילה היהודית החדשה בפלוֹס ואחד ממייסדיה. בעקבות האח הגדול נסע גם יוסף ללמוד באוניברסיטה שבווירצבורג, ובמקביל למד תורה מהרב אברהם הלוי בינג, מגדולי חכמי גרמניה ורבם של תלמידי חכמים חשובים ובהם בעל 'ערוך לנר'.

באותן שנים החלו שינויים מדורגים במעמדם של היהודים, וכחלק מכך ניתן לראשונה היתר ליהודים לשוב אל העיר וירצבורג לאחר שגורשו ממנה. ככל הנראה, לימודים באוניברסיטה שיהפכו עד מהרה למקובלים למדי ביהדות גרמניה, היו אז עדיין בבחינת חידוש, ובתקופת לימודיו באוניברסיטה היה יוסף התלמיד היהודי היחיד.

הוא למד גאוגרפיה, אסטרונומיה, שפות ואתיקה. שני המקצועות הראשונים ילוו אותו לאורך חייו, והידע שרכש בהם יסייע לו להיות לחוקר בולט של ארץ ישראל ושל זמני היום בה. העבודה הראשונה שפרסם, בגיל 25, הייתה מפה של ארץ ישראל, "מפת ארץ הקדושה וגבולותיה". העבודה הראשונית הזו סימנה את הקריירה המחקרית של המלומד הצעיר כמו גם את העניין שלו בחקר ארץ ישראל דווקא.

לפני הגיעו לגיל 30, בשנת תקצ"ב (1832), הוא החליט לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בה, ולחקור אותה בעזרת ההשכלה האקדמית שרכש בווירצבורג. המסע לארץ הקודש התארך עד ליותר משנה, אך בסיומו הגיע שווארץ לירושלים והשתקע בה. בשלב הזה של חייו הוסיף לשמו את האות ה"א, על פי הפסוק מתהלים: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם". סמוך להגעתו ארצה נשא לאשה יתומה בשם חיה רבקה לוריא, שהייתה אז בת 12.

"הוא רצה לחיות חיים מלאים בארץ ישראל", מסביר פרופסור אבי ששון, ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית אשקלון, "גם מבחינה דתית וגם מבחינה מחקרית ותרבותית. ברור שאת זה הוא צריך לעשות כאן ולא בגולה". במובן מסוים הוא חיפש סוג של חיי תורה ועבודה. כל חייו בארץ הוא עסק בענייני ציבור ומחקר.

כלומר, יש כאן היבט מקצועי של חקירת הארץ בשטח ולא בתיאוריה, וגם היבט רוחני-אישי?

"כן, כן. מימוש החיים היהודיים, מימוש החיים הדתיים בארץ ישראל".

קראת למסלול שלו "תורה ועבודה", למרות שלמעשה הוא התפרנס מהצדקה באמצעות תמיכה של המשפחה וכולל הו"ד.

"קודם כל זו הייתה התרבות ביישוב הישן באותה תקופה, אבל הוא עבד בשביל הדברים הללו. הוא יצא לשליחות, שימש במנהיגות התורנית המקומית. הוא לא היה 'תורתו אומנותו', אלא פעיל ציבור ואיש שטח. יכול להיות שהתמיכה המשפחתית הייתה גם תירוץ בשבילם, כי הוא היה היחיד ממשפחתו שעלה באותה תקופה. אבל הוא שימש בהנהגה וברבנות בירושלים, הוא יצא לסקרים מקצועיים, אחיו מבקש ממנו לשלוח לו מזכרות מהארץ. הוא היה שליח ציבור".

לבוש ספרדי והברה ספרדית

בירושלים היה רבי יהוסף שווארץ דמות ייחודית ומוערכת על ידי הקבוצות השונות בעיר. הוא נמנה עם מייסדי 'כולל הו"ד' של יוצאי הולנד ודויטשלנד (גרמניה), אך היה מחובר מאוד לקהילה הספרדית המבוססת בירושלים והתלבש בסגנון מקומי, בדומה לבני הקהילה הספרדית. במכתב לאחיו ר' חיים הוא נימק את סגנון הלבוש שלו בחשש מהמוסלמים: "עוד לפני שנים מועטות היה אדם אירופאי, לבוש מלבושי המערב, נתון לעלבון פומבי ולפגיעות מצד ההמון. מטעם זה ראיתי את עצמי אנוס בבואי לארץ, להחליף את בגדי הגרמניים בבגדים תורכיים. ואילו עתה מתייחסים אליו בסבר פנים ובכבוד. בפני בית המשפט אני מופיע תמיד במלבוש גרמני, ואז מתייחסים אלי כאל "פרנקו" (אירופאי, י"ה) ביחס מיוחד לטובה".

החיבור של שווארץ לקהילה הספרדית היה עמוק יותר מענייני לבוש. הוא למד קבלה בבית המדרש 'בית אל', ובבית הכנסת שהקים בחצר ביתו התפללו בנוסח הספרדים. במאמר שפרסם בכתב העת 'המליץ' טען שווארץ שההברה הספרדית ללשון הקודש נאמנה יותר למקור. הוא מציין ראיות לכך, ומנמק את העדיפות של הספרדים בכך שהרדיפות והגלויות שהם עברו היו מועטות מאלו שעברו על האשכנזים. מסקנת המאמר נחרצת: "לדעתי ברור שהברת הספרדים היא נכונה, כי הם לא הלכו כל כך בגולה מדחי אל דחי… ולא נשכחה מהם ההברה אשר הייתה בפיהם מאת בואם כאשר הלכו בגולה".

יוקר המחיה

לאורך השנים עמד ר' יהוסף שווארץ בקשר מכתבים עם אחיו הגדול, ר' חיים, שסייע לו בפרסום כתביו ותמך בו כלכלית. שווארץ מצידו שלח לאחיו תיאורים וסקירות של ארץ ישראל ויושביה, וכן מזכרות ייחודיות. בין השאר הוא שלח דגימות אדמה מהר הזיתים, אבנים מאתרים שונים וביניהם אפילו מהכותל המערבי, דגימות טבע וגם כלי נוי מירושלים.

במכתביו ניתן לראות את התמורות שחלו מעת לעת במצב היישוב בארץ ישראל. הקורא בן זמננו עשוי להזדהות עם תלונתו של שווארץ באחד המכתבים על יוקר המחיה בארץ הקודש, אם כי ייתכן שפחות מכך עם ההסבר הכלכלי שלו לבעיה: "ורעה נוספת כאן שאין כאן כבמדינות התרבוּת תעריף רשמי לצרכי אוכל, אלא המחיר נקבע כאוות נפשו של המוכר".

לצד זאת הוא מתאר יחסים חיוביים בין היהודים לערבים בעיר, כאשר הערבים מגלים אכפתיות גם לשמירת המצוות של היהודים: "אם ירצה איש יהודי לקנות בטעות חלב של גמל … אז יזהירו הישמעאלי ויקראו בלשונו "חַרַם חַרַם" כלומר – אסור, אסור הוא לך".

תקופת חייו של שווארץ מאופיינת במאבקים בין האימפריה העות'מאנית לבין שושלת עלי המצרית שכבשה את ארץ ישראל ושיפרה את המצב בה. ברגע של משבר, לאחר סילוקה של שושלת עלי מארץ ישראל והידרדרות המצב בארץ כתב יהוסף לאחיו: "לולי יראת הכבוד מפני ארץ הקודש והערגה המפעמת בקרבנו לארץ האבות הברוכה, היינו עוזבים את הכול על מנת להציל את נפשנו ולא לחיות בתנאים כאלה". בהזדמנויות שונות הוא מתאר מיסים כבדים שמוטלים על האוכלוסייה היהודית וכן אירועים מזדמנים של גיוס כפוי לצבא של השליט המקומי.

חוקר וסופר

סמוך לאחר עלייתו לארץ החל שווארץ בעריכת מחקרים על זמני היום בירושלים. לאורך השנים הוא נתמך כלכלית על ידי בני משפחתו, ובפרט על ידי אחיו הרב חיים שווארץ. מטרת המחקר שערך הייתה "לבאר ולחקור ולדרוש עניין בין השמשות ויום ולילה להלכה ולמעשה על פי המציאות אשר לעינינו". לפי עדותו של שווארץ, לאורך השנים הוא טרח לראות את רגע הנץ החמה יותר מארבעת אלפים פעמים, חלקן באירופה וחלקן בארץ ישראל, "ועליתי לגגות ונדדתי שינה מעיני לחקור ולדעת המציאות האמיתית במדינות שונות". את פרי המחקר רב השנים על זמני היום הוא כינס, בעקבות דירבונים נמרצים של אחיו, בספר הראשון שהוציא לאור: "תבואות השמש". הספר עוסק בנושא הזמנים בהלכה כשהוא מבוסס על תצפיות שערך שווארץ בעצמו, ונכללו בו גם הקדמות אסטרונומיות הכרחיות להבנת הסוגיות. הספר יצא לאור בשנת תר"ג (1843) בבית הדפוס העברי הראשון בירושלים, בבעלות ישראל ב"ק.

שנתיים לאחר מכן הוציא שווארץ לאור את ספרו החשוב ביותר, "תבואות הארץ", שעוסק בגאוגרפיה ובידיעת הטבע של ארץ ישראל, בגבולות הארץ ובחלוקת נחלות השבטים. נוסף על כך מתאר שווארץ בפרק האחרון של הספר את ירושלים בימיו מבחינה גאוגרפית, דמוגרפית ואורבנית.

בפתח הספר מציין שווארץ את שלושת המקורות שעליהם הסתמך בקביעת שמות המקומות בארץ ישראל: מחקר עצמי שערך, ספרות חז"ל וכן דברי חוקרי הארץ למן העת העתיקה ועד לזמנו. לגבי המקור השלישי, הוא מציין שבמקרים רבים הוא מצא בדברי החוקרים טעויות, אך לצידן גם "דברים יקרי ערך שהם על פי האמת, שמסכימים עם דברי חז"ל ועם המציאות". הספר זכה להצלחה גדולה. מהדורה אנגלית, בתרגומו של אחיינו של שווארץ שהתגורר בארה"ב, יצאה לאור כעבור חמש שנים בפילדלפיה, וכעבור שנתיים נוספות יצאה גם מהדורה גרמנית. שווארץ העניק לקיסר האוסטרי פרנץ יוזף את המהדורה הגרמנית של "תבואות הארץ", והלה העניק לו עבורה את מדליית הזהב לאומנות ומדע.

"זה ספר ידיעת הארץ שמכסה את כל ההיבטים של התחום, החל מהגאוגרפיה הפיזית, חי וצומח, עבור דרך זיהוי היישובים ונחלות השבטים וכיוצא באלו", מסביר פרופסור ששון, "הספר הזה הוא הראשון אחרי 'כפתור ופרח' (ספרו המפורסם של אשתורי הפרחי, מהמאות ה-13 וה-14, י"ה) שנכתב מתוך ארץ ישראל, ועל ידי אדם שזו ההתמחות שלו. יש חוקרים שיגידו שהוא העתיק מעבודתם של חוקרים מערביים, אבל הוא עשה שם עבודה מאוד עצמאית. הוא אכן נפגש עם חוקרים מערביים והכיר אותם, אבל אני הראיתי הרבה מקומות שבהם הוא עושה עבודה ראשונית, מסייר בשטח, בודק את האתרים".

ומה המשמעויות של המחקרים שלו בספר הזה?

"מצד אחד יש לספר משמעות הלכתית בנוגע לגבולות הארץ, תרומות ומעשרות וכו', ומצד שני זה ספר ידיעת הארץ, שממנו הוא גזר גם ספר לימוד על ארץ ישראל. זה ספר שאמור לסייע לתלמידי בית המדרש בארץ ובגולה, שלומדים תורה ותלמוד, ונתקלים בבעיה גאוגרפית לגבי מקום או אזור שמוזכרים בספרים. זה ספר שאמור לשכון אחר כבוד בארון הספרים היהודי".

בחלקים הכלליים של הספר, ידיעת הארץ, חי צומח וכו', הוא רואה ערך עצמי, או רק כ'רקחות וטבחות' וכסיוע לבירור עניינים עבור לימוד התורה?

"זה מתחיל כצורך, והצורך הזה הביא אותו למפגשים וסיורים בלתי אמצעיים, שבהם הוא למד דברים והעלה על הכתב. גם כשהוא עוסק בבעלי חיים הוא מתלבט לגבי הכשרות שלהם. יש לו דיון ארוך מאוד על שאלה שהוא נשאל לגבי ה'גנו', האם הוא כשר. הוא נשאל את זה על ידי קהילה שבה הוא ביקר, והבטיח להם שכשיגיע למוזיאון הביולוגי במינכן הוא יבדוק את הנושא. רואים אצלו את הצד המעשי יחד עם תפיסה עצמית כחוקר, ואיך שהוא יורד לשורש הדברים".

בשנים שלאחר מכן יצאו מהדורות נוספות של "תבואות הארץ", בהן גם מהדורה מקוצרת בגרמנית, שנועדה לשמש כספר לימוד לתלמידים יהודים בבתי הספר הגבוהים בגרמניה. במקביל פרסם שווארץ חיבורים נוספים. על בסיס המחקר של שווארץ בזמני היום כתב חתנו, עזריאל אהרן יפה, לוח שימושי לזמני היום שיצא לאור בדפוס סלומון שעשה אז את צעדיו הראשונים (הקוראים הקבועים יזהו את בית הדפוס של יואל משה סלומון, שכתבה אודותיו התפרסמה בגיליון 18).

לצד הספרים פרסם שווארץ מאמרים נבחרים בעיתונות באירופה, בסיועו של אחיו הגדול. את הפרסומים השונים בעיתונות, שגזלו מהזמן שהיה רוצה להקדיש ללימודיו, הוא ראה כמימוש העיקרון של 'תורה עם דרך ארץ', כפי שכתב לאחיו.

איש ציבור

במקביל לעבודת המחקר האינטנסיבית שלו עסק שווארץ גם בעניינים ציבוריים. הוא היה מראשי כולל הו"ד, הקדיש מזמנו לחלוקת כספי צדקה שהגיעו לידיו מחו"ל, ובשנת תר"ט (1949) יצא כשד"ר לקהילות היהודיות בארה"ב.

על אף נטייתו להימנע ממחלוקות, הוא נקלע לא פעם לעימותים עם גורמים חזקים בירושלים של אותה תקופה. באחד המקרים הוא חתם על עצומה נגד מינויו הכפוי של הרב ישעיה ברדקי למנהיג הפרושים במקומו של ראש"ז צורף, ובמקרה אחר הצטרף לשורת גורמים אופוזיציוניים ביישוב כדי להגן על זכותם של עולי צפון אפריקה, שחשו מקופחים על ידי הקהילה הספרדית בעיר, להתאגד כקהילה עצמאית.

על רקע מאבקים אלו התעמת שווארץ עם ארגון 'פקידים ואמרכלים' שישב בהולנד, והיה מקור תקציבי מרכזי של כספי החלוקה ביישוב הישן. בפולמוסים כאלו השתמש שווארץ ביכולת הכתיבה שלו ובנגישות שהייתה לו לעיתונות באירופה, כדי לגייס תמיכה בעמדה שבה צידד.

פולמוס משמעותי במיוחד שבו השתתף רבי יהוסף שווארץ נגע להקמת בית הספר 'למל' בירושלים. היוזמה להקמת בית ספר מודרני בירושלים הביאה להתנגדות חריפה מצד חלק מהרבנים האשכנזים בעיר. על רקע הסערה המתגברת התכנסה ישיבה מיוחדת בביתו של של הראשון לציון, רבי חיים נסים אבולעפיה. בישיבה השתתפו ראשי כל הפלגים והעדות היהודיים בעיר, ונערכה בה הצבעה. כל נציגי הספרדים תמכו בייסוד בית הספר, רוב הנציגים האשכנזים התפצלו בין התנגדות להימנעות, ורק שני נציגים אשכנזים הצטרפו לספרדים בתמיכתם: ר' יהוסף שווארץ ור' ניסן ב"ק. בית הספר הוקם בתמיכתו של שווארץ, אך לאחר זמן קצר הוא פרש מהמיזם, ככל הנראה על רקע ההתנגדות לפעילותו.

על אף התמיכה בייסוד בית הספר 'למל', עמדתו של שווארץ ביחס לשאלת הפרודוקטיביזציה, הפיכת היישוב היהודי בארץ ישראל ליצרני כך שיוכל להתקיים כלכלית בכוחות עצמו, הייתה מורכבת. במכתבים לאחיו הוא מגן על בני ירושלים ועל הזדקקותם לכספי החלוקה, ותולה את העניות בקלקולי השלטון, ולא בעצלות התושבים:

"מדוע אין לכם מקצוע? מדוע אין לכם חקלאות? שואלים אותנו. … בעלי מקצוע יש הרבה, אך מצבם קשה ואינם מרוויחים די פרנסתם ולו בצמצום. סנדלרים, אורגים, צבעים, נפחים, יש די והותר, אבל גם בזיעת אפם אין הם מוציאים את לחם חוקם. אין האיכר זורע בשדהו הדשן, מפחד הגזלנים והבדואים. החקלאים אינם מעבדים את אדמותיהם, מפני שאין רצונם לתת פרי עבודתם לידי הבדואים השודדים. … לכן, אחי, אל נא תדברו חקלאות ואל תדרשו הימנו לחרוש שדהו, מתוך סיכוי קלוש לראות פרי כעבור שנים רבות".

כאשר הוביל משה מונטיפיורי יוזמה להקים התיישבות חקלאית יהודית בארץ ישראל בשנת 1839 התרגש שווארץ וחשב שאולי מדובר באירוע דרמטי. הוא כתב לאחיו: "ואפשר שמה' יצא הדבר להיות העניין הזה תחילת הגאולה בדרך הטבע", אך ביקש ממנו שלא לפרסם את העניין בעיתונות מתוך חשש שהעניין לא יעלה יפה. ואכן, היוזמה לא התרוממה ושווארץ איבד את האמון בקריאות דומות:

"רבים דיברו וכן כתבו רבות על ההצעה לקנות מגרשים ושדות בירושלים להקל על פרנסתם של היהודים, בני אומתנו, שיתפרנסו מעיבוד השדות, אבל כל דבריהם ללא תועלת. בארצות נאורות, במקום שכל אחד יושב בשלום, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, יכול גם היהודי כמו בימים קדומים להפוך יערות לשדות תבואה, אך למה יעשה כזאת בארץ זו, להשקיע מעמל זיעתו על מנת למסור את היבול לאויב השודד …". הוא מציין גם שנעשו ניסיונות לעיבוד משותף של קרקעות על ידי יהודים וערבים, "אולם הללו רימו אותם ושדדו אותם שבעתיים, שכן טבעם של הללו הוא שוד ושקר במקום אמת ויושר".

"כולו איש של ארץ ישראל"

החיבור העמוק של רבי יהוסף שווארץ לעולם המחקר המודרני לא פגם בזיהוי העצמי שלו כאיש בית המדרש. "הוא לא יצא מעולם מהסביבה התורנית ולא הפסיק את העשייה הציבורית שלו", אומר פרופסור ששון, "אני חושב שזה מה שפגע בין השאר בפרנסתו, כי הרבה מזה הוא עשה למען הציבור שלא על מנת לקבל פרס. הוא היה כל כולו איש של ארץ ישראל. קשה להגדיר אותו במושגים מודרניים, כי זה יעשה לו עוול. הוא חי ביישוב הישן, אבל היה איש בעל אופקים רחבים מאוד. הוא חשב שצריך לחכות קצת. לדוגמא, הוא התנגד ליוזמות של הרב צבי הירש קלישר בעניין יישוב הארץ, ואני מצדד בו. זה היה מוקדם מדי. רכישות קרקע ותוכניות שהתחילו בשנות ה-60 של המאה התשע עשרה, הבשילו רק בשנות ה-90. פה ושם היו רכישות, אבל היישוב היה צריך קצב אחר".

רבי יהוסף שווארץ הגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל, ללמוד בה ולחקור אותה. הייתה לו יכולת חריגה להתנהל כבן בית בעולם המחקר המודרני של תקופתו, לנהל שיח עם חוקרים ואנשי מדע גויים, ואת כל זה לעשות מתוך תפיסה וחוויה עצמית של מי שנותר נטוע לחלוטין בבית המדרש. הוא הקדיש את מרצו ושנותיו לחקירת הארץ ומצוותיה, הן בשטח והן בלימוד עיוני. מחקריו החלוציים זכו להוקרה הן בבית המדרש והן מחוצה לו, ודמותו הייחודית נראית רלוונטית ומאתגרת גם היום, כמאה וחמישים שנה לאחר פטירתו. לא פחות, ואולי אף יותר.

ציר היסטורי: הרב יהוסף שווארץ

• לידה – חשוון תקס"ה (1804)
• מרחב – בוואריה (גרמניה), ירושלים
• פעילות – גאוגרף וחוקר, כותב תורני, מנהיג ציבור
• פטירה – שבט תרכ"ה (1865)

מקורות לקריאה:

• אבי ששון, תולדות חייו של רבי יהוסף שווארץ, דעת
• בצלאל לנדוי, בשערי ירושלים, הוצאת כתבי רבי יהוסף שווארץ
• אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, הוצאת שלם
• יהושע בן אריה, עיר בראי התקופה – ירושלים החדשה בראשיתה, יד יצחק בן צבי

איור שער: פורטרט של הרב יהוסף שוורץ