אוהבים פיצה? טוב! אוהבים עוד פיצה? טוב! אוהבים עוד פיצה? כן, גם דברים ממש טובים מגיעים לאיזשהו… מיצוי? לא, לא מונח טוב. אולי נכון יותר: כן רוצים אותו דבר, אבל עם קצת פלפל. או מלח.
יש גם כאלה שלא אוהבים פיצה, אלא אם כן יש עליה פטריות או אננס, סליחה על הביטוי. כלומר, הדבר עצמו קצת שבור עד שבא התירס ונותן את הקיק שהחיך נהה אחריו.
וכמו אננס, יש תוספות איכסה. (כן, לא אומרים איכס על אוכל. בדיוק.) המשהו הנוסף לא עושה את זה, אלא מוריד.
אז נרד שנייה ממרחבי דימויי הפיצה לענייננו: משחקי קופסה. היום נדבר על תחום ה*הרחבות*.
מהי הרחבה?
תוספת למשחק, שבאה יחד או בנפרד ממשחק הבסיס. משלמים עליה בנפרד בדרך כלל, אין לה ערך בלי משחק הבסיס, והרבה סבתות מתבלבלות וקונות רק אותה בראותן מחיר טוב.
התוספת יכולה להיות מכמה סוגים: או כזאת שמוסיפה more of the same. כלומר, עד היום היו לכם חיילים ירוקים וצהובים, היום הנה, יש גם כתומים.
היא יכולה להיות מסוג שמוסיף מורכבות מסוימת, בין אם בהוספת אתגרים חדשים ובין אם שינוי במכניקה. לפעמים ההרחבה מוסיפה עולם תוכן שלם, חדש, שרק נשען על המשחק המקורי.
התוצאה של צירוף הרחבה למשחק יכולה להיות עדינה, איזשהו ריגוש מהתוכן הנוסף, או משהו שמשנה הכל, מסדר את המשחק מחדש, לטוב או למוטב.
עזבו תאוריה, בואו לארון ונראה כמה דוגמאות, כמה המלצות, ממה להימנע ומה לחפש באובססיביות.
אז יש לנו את הקלאסיקות: קטאן. לקטאן יש שלל הרחבות (אולי נעשה עליהן כתבה נפרדת). יש הרחבה עבור 5–6 שחקנים. לאמור – עוד מאותו דבר. פשוט עוד חלקים במספר שמאפשר את אותו משחק עבור עוד אנשים. כמו כן יש הרחבה בשם יורדי הים, שהיא לא משנה את המהות אבל מוסיפה מורכבות קלה בדמות של עוד אזורים ומכניקה פשוטה ודי דומה למקור, כך שמה שמוסיפים פה זה פלפל קט. אבל ישנה הרחבה בשם ״ערים ואבירים״ שהיא אוהו, מוסיפה סדר גודל אחר של מורכבויות עד כדי שהמשחק מקבל שינוי רציני מאוד, נהיה מורכב יותר, ומתאים לקבוצות שונות מאלה שייגשו לקטאן רגיל. אנחנו מאוד אוהבים את ערים ואבירים, אבל זה לא לכל בית. בעיקר לאוהבי המורכבות וישיבה של 4 שעות על משחק.
דוגמה נוספת היא קרקסון. קרקסון בא (במהדורה העברית) עם 2 הרחבות קלילות שעוזרות למשחק להתחיל מעניין יותר ומוסיפות ניקוד. אבל משם זה מסלים לגמרי. יש לקרקסון עשרות הרחבות, קטנות וגדולות, שבאות בנפרד ומוסיפות כל מיני וחרמי ושבועי. לדעתי, הרחבה מעולה היא אחת בשם Inns & Cathedrals ועוד אחת על סוחרים. ההרחבות הללו מגבירות את המתח הרגיל, כי בכל שלב אפשר להכפיל את שווי הדרכים שלכם, כך שדרך מעפנה למדי יכולה פתאום להביא ערך גבוה. עם זאת, ישנן הרחבות שהן… סתם. פשוט עוד דרך להרוויח נקודות שמרגישה די אקראית. למשל, The Catapult שהיא פשוט גימיק שמוסיף כלום וקצת נאדה.
ולחלק הכיפי – יש הרחבות שרק הורסות. אם אתם מאוהבי ספלנדור נאמנים (כמוני) בוודאי תתרגשו לשמוע שישנה הרחבה מסקרנת בשם Cities of Splendor שמוסיפה 4 סוגי הרחבות, וכולן, כאחת, נהה. אני מכיר אנשים שכן אהבו, אבל לי אישית, משחק הבסיס מאוזן כל כך טוב, שהדבר היחיד שיכול להעשיר אותו זה ספלנדור דואל. כל התערבות של קלפים ותנאים חדשים מזיזה את המשחק טיפונת. הוא הופך אולי שונה אבל פחות טוב ללא ספק. יותר זה לפעמים פחות.
אני רוצה לחדד: ״הרחבות״ הן שונות קצת מ״גרסאות שונות למשחק״.
גרסאות שונות הן משחק מלא מקיר לקיר, שהתמה והמכניקה דומות מאוד עד זהות, אך עם טוויסט מסוים. למשל, יש את טיקט טו רייד אירופה, שהוא שׂחיק לגמרי בפני עצמו, ויותר מזה, טוב יותר ממשחק המקור לדעתי. או את קטאן יורדי החלל וכל החברים שלו, שקוראים להם קטאן אבל הקשר בינם למשחקי הבסיס קלושים למדי. ה״וורסיות״ נידונות באופן די זהה להרחבות: פשוט צריך להבין מה הוורסיה מוסיפה אם בכלל.
אז…. איך בוחרים הרחבה? קודם כל – לא קונים משחק בסיס שלא מכירים, יחד עם הרחבה. חבל על הכסף. משחקים את משחק הבסיס, לבד. רק ואך ורק אם שמעתם המלצה מוחלטת על ההרחבה, או הוורסיה, רק אז משקיעים, בהתאם להמלצה.
דבר שני – מבררים מה ההרחבה מוסיפה. האם היא משנה את מהות המשחק, או רק מוסיפה תבלין. אל תקנו הרחבה רק כי אהבתם את הבסיס. אין ערובה שתהבו את ההרחבה רק כי סבתא אמרה שהבסיס הוא משחק משהו משהו.
מאחל הרחבת הדעת, מהסוג הטוב.
שחקו היטב.
