הקמת המשכן לפרטי פרטים, והציוויים הרבים על אופן בנייתו המדוקדקת, הם עיסוקה העיקרי של פרשת תרומה. אבל פסוק אחד בפרשה חורג ממערך הציוויים ועוסק במהות המשכן ובמטרה שלשמה הוא נבנה: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם". בפשטות: על ידי המקדש משרה ה' שכינתו בתוכם, בעם ישראל; שהרי: 'בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם'.
אמנם נראה כי מושג יסוד זה, השראת השכינה בישראל, לוקה בחוסר ביאור מהותי בדרך הפשט. מה פשר השראת השכינה בעם ישראל או במשכן? הלא, 'מלא כל הארץ כבודו' (ישעיהו ו) ואין מקום פנוי ממנו, איזו משמעות אם כן ישנה לקיומה של השכינה דוקא על בית המקדש או על עם ישראל. וכן יש להבין מהי משמעותה של העדר השכינה מישראל?
זאת ועוד, עצם העיסוק המתמשך באופן כינונו של המשכן העשוי מחומרים גשמיים אף הוא דורש את ביאורו. הלא, עבודת ה' היא פנימית במהותה ואיננה תלויה כלל בחפצים גשמיים, ואם כן, מדוע ישנו צורך להגשים את הקשר הייחודי של ישראל עם ה' דווקא דרך מבנה גשמי.
התשובה לכך היא שגם מהאדם המאמין בהבנתו בקיומו של השם בעולם – נדרשת פעולה פנימית עמוקה ועקבית: לחיות את חייו לאור ההכרה הזאת. שהרי גם אדם שיהיה משוכנע באופן מוחלט במציאות השם, עדיין לא בהכרח שהוא יפעל בכל מעשיו לאור השגתו זו בנוכחות ה' בעולם.
…
