איך הפך שיעורו השבועי של הרב שניאור אשכנזי לנצפה ביותר בעולם?

מהי האחריות המיוחדת שמוטלת דווקא על הורי דורנו, למה הוא לא חושש מהשפעת הרחוב החילוני בעיר בה הוא מתגורר, וכיצד הפך שיעור פרשת השבוע שלו לנצפה ביותר בעולם: שיחה מיוחדת עם הרב שניאור אשכנזי, שליח חב"ד ורב בית הכנסת המרכזי בראשון לציון

אולי יעניין אותך גם

שני סביו של הרב שניאור אשכנזי היו אנשי עסקים. סבא אשכנזי היה אמנם רב של קהילת חב"ד, אולם עבד כיהלומן. סבא וולפא היה בנקאי כל ימיו. אם יש משהו שהרב והמרצה הפופולרי ליהדות לקח משניהם, זו ההתלהבות לעיסוק בתורה.

"גם אבי וגם אמי גדלו עם אבות אנשי עסקים, אבל יש דבר אחד שהם למדו משניהם: התלהבות. גם מי שלא אברך כולל יכול להוריש לילדים שלו התלהבות, וזה דבר שהוא יותר חשוב מזמן. ילד צריך לראות מה יקר לאבא. כשיהודי איש עסקים חוזר הביתה בתשע בערב ולא הולך לישון בלי שיעור תורה או בלי שיעור פרשת שבוע, ילד קולט מה עיקר בחיים של אבא. בשבת הוא יכול לבחור בין ערימת העיתונים לשיעור תורה או חברותא, ואני מדבר דווקא על חברותא שהילד רואה אותה והילד יודע ממנה. זה חינוך יותר חזק לפעמים מאשר זה של אברך כולל.

"באתי משני סבים שלא היו אברכים, אבל התורה הייתה מרכז חייהם. לסבא וולפא היה שיעור לפני העבודה, וב-7 בערב כשהוא היה חוזר מהבנק היו לו שלושה שיעורים. הוא גם היה לומד בחברותא עם הרב שמואל אוירבך, בשערי חסד. כל החיים שלו היו תורה, כל רגע פנוי היה תורה. אז אמא שלי ידעה שזה העיקר בחיים. היא לא חיפשה אדם עם כסף, היא חיפשה בן תורה…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?