בחרנו בבולגריה, ולא בגלל הגבינה שלה, אלא בגלל התקציב. טבע, קרוב, זול. מספיק כדי לצאת לנשום אחרי חורף ישראלי ארוך. כשאנשים עמדו בתור לאכול את החמץ הראשון שלאחר הפסח, אנחנו חיכינו בתור לצ'ק אין בטרמינל 1. היה לנו מסלול די מסודר, פחות או יותר, מקומות שאנחנו רוצות להיות בהם, אפשרויות לינה, קצת הרבה אוכל שחרג מהמשקל והיינו מוכנות לחופשת הטענה לפני החזרה לעבודה.
לסופיה הגענו רק כדי לקחת את האוטו, להחליף יורו בלב (שם יפה לכסף) ולנסוע דרומה לכיוון הרי הרודופי. פחות באה לספר כאן על המסלול ומה עשינו, כי יש הרבה המלצות על טיולים בבולגריה ברשת. יותר מעניין לספר איך זה לטייל שתי בנות עם איידיאייצ'די.
ביום השלישי לטיול תכננו לעשות את ה-מסלול בה"א הידיעה. האתגר העיקרי במסלול היה פחד הגבהים הקטן שלנו והחלטנו שאנחנו אמיצות מספיק להתמודד איתו. היום התחיל יחסית בהיר ואנחנו נתנו גז לעבר 'מסלול השטן'. התכנון פשוט מאוד. עושים את המסלול, כשבסופו מחכה לנו נהג ג'יפים שלוקח אותנו לתצפית עין הנשר (הנה אני כבר נותנת טיפים למסלולים ואטרקציות) הגענו למגרש ריק ושומם. בדיקה מהירה מול נהג הג'יפים רק לוודא שזה המקום. אנחנו יוצאות. השלטים בבולגרית אבל אנחנו מסתדרות מעולה עם תרגום גוגל. הדרך מתחילה יותר כמו המסלול לגן עדן. אנחנו לבד, נהנות מהחוויה של הטבע…
