"אני לאדמו"ר ואשתי לחמותי". מכירים את ראשי התיבות העדכניים של חודש אלול? גם אם עבורכם זה נשמע כמו בדיחה נדושה, יש אנשים שעבורם זוהי דרך חיים, כאשר בראש השנה (ולפעמים גם בחגים אחרים) הם עוזבים את המשפחה, את האישה והילדים, ונוסעים לשהות במחיצת האדמו"ר. התופעה, יש לציין, אינה חדשה כלל, שכן גם בעבר היו נוסעים החסידים מעיירה לעיירה כדי לשהות עם רבם. אלא שאם באותם ימים הייתה זו מנת חלקם של החסידים בלבד, מסתבר שככל שחולפות השנים כך הופך המנהג לטרנד שנכנס גם לקהילות ללא כל מסורת חסידית.
מה עובר על המשפחות שנותרות מאחור? מה חוות הנשים שמעבירות חגים שלמים ללא דמותו של הבעל וראש המשפחה? ערב חגי תשרי, ביקשנו לשוחח עם הנשים שחוגגות חגים בנפרד מבעליהן, ולפתוח צוהר לעולמן.
מניין של 15 אלף
"כשהתחתנתי עם חסיד גור לא חשבתי שהדבר שיהיה לי קשה יותר מכל הוא נושא הנסיעה לאדמו"ר בראש השנה", מספרת בכנות מלכי, הנשואה קצת יותר משבע שנים. "אני באה מחסידות ויז'ניץ, חסידות שגם בה מקובל להיות בחצר האדמו"ר בבני ברק בראש השנה, אלא שבויז'ניץ מגיעות לבני ברק כל המשפחות יחד, ולא רק הגברים, בדרך כלל הן שוכרות דירות וכך מצטרפות למניין הגדול. מכיוון שהוריי ממילא מתגוררים בבני ברק, מעולם לא חוויתי מצב שבו יצאנו מהבית לראש…
