החורף הגיע, וזה הזמן להידרש אל תיבת האוצרות.
"שערי שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח", אנו אומרים. ומהי אותה תיבת האוצרות? כל הגשמי שברוחני שזכינו ואגרנו במהלך השנה ועשינו לו בירור בחודש התשובה וניפינו את מה שלא שייך ומה ששייך לשורש נשמתנו, ייחודנו. עכשיו אנו נדרשים לעשות באוצרות האלו כמיטב כשרוננו ושליחותנו בעולם הזה, ותפילתנו שלא נמעל בתפקידנו.
מעבר לתפקיד המוטל על כל אחד מאיתנו לנהל את אוצרו, ישנו מקצוע כזה שנקרא אוצֵר. ומהי עבודתו? לגלות את האוצרות האמנותיים שנוצרים בעולם (או בדל"ת האמות של האוצֵר, תלוי בתפיסה) לפעמים לעזור להם לקרות באמצעות הזמנות פעילות, לעיתים רק לתת להם הכרה, קול ונראות. לשיים, ואז למקם, להגדיר, לתת חוות דעת, לכתוב, ואם יש מזל אז גם למנף ולהעביר הלאה אל התודעה או למקם בגלגלי ההיסטוריה. בשפה מגזרית אפשר לקרוא לזה פשוט שדכנות אמנות. "שהרי הכל צריך מזל אפילו ספר תורה שבהיכל". יש אוצרות גדולים שנשארו גנוזים בסטודיואים אפלים ונעלמו אל תהום הנשייה או פחי הזבל המודרניים המחכים לבלוע כל דבר.
פעילותו של האוצֵר כוללת עבודה שחורה רבה, ודורשת להקשיב לשטח ולחכות לזמן הנכון ולהזדמנות הנכונה להציג את הדברים. כי נושא כבד ועמוק לא יתאים בחודש אדר, ונושא הומוריסטי לא יתקבל בחודש אלול. ומה שיוגש לפסטיבל גלריות לא יוגש לשבוע העיצוב או הקומיקס.
לעיתים החיבורים שמעודד האוצֵר בין עבודות אמנות מסוימות יכולים למנף ולהעצים את הרוח אף יותר ממה שהאמן לבדו ראה בליבו. שכן כבר נאמר: טובים השניים מן האחד. כך, נוצר שידוך.
שידוך של רוח
תערוכת "לוכדות רוח" בגלריית המקלט מציגה את יצירותיהן של רחלי טאובר ומירה מיילור. טאובר גדלה בהר נוף בירושלים, למדה בבית הספר לפיסול וכיום תושבת אלעד, מנהלת סטודיו במבוא מגשימים ומלמדת פיסול באוניברסיטת בר אילן. מיילור, תל אביבית, בוגרת בתי ספר לאמנות מהמובילים והמפורסמים ברחבי העולם, וכיום מפעילה גלריות בארץ, בשיקגו ובסן פרנסיסקו.
הקשר בין היוצרות הוא פרי שדכנותי כאוצרת. יצא לי להיות בסטודיו של רחלי ובסטודיו של מירה, וגיליתי שיש ביצירות שלהן הרבה דברים דומים להפליא. כמו למשל, מוטיב הידיים שמאד בולט באמנות שלהן, השבר, הטקסטורה ועוד. כך נוצר חיבור מדהים ומרגש, המפגיש שני עולמות שבעצם הם קרובים.
האמניות תושבות תל אביב ואלעד נפגשות בגלריית המקלט לתערוכה משותפת המדברת על חיבורים מאתגרים במציאות הישראלית ובחוויה הקיומית. הניסיון ללכוד את הרוח, מביא לאוקסימורון של חומרים מנוגדים בשפה הפיסולית: טאובר מחברת בין אבן שיש, חבל, ברזל ורקמה. זהו חיבור תובעני הדורש נשימה ארוכה ובלתי מתפשרת, להגיע אל קצה היכולת ללא שברים וסדקים. מיילור מחברת יחדיו עץ ומתכת עם הזכוכית, סוג של אנטי-חומר המייצג את השמיימי, כאשר שניהם נפגשים בטריטוריה אחת.
׳לוכדות רוח׳ עם מירה מיילור ורחלי טאובר, גלריית המקלט | אוצרת ד״ר נעה לאה כהן | צילומים: אבישלום שטיינברגר
