משהו בעיצוב היה מוזר. מצד אחד סיר טשולנט ישיבתי, עם קישקע וצלחות חד-פעמיות. מהצד השני, על השיש השחור והמצוחצח מכונת אספרסו חדישה, עם קפסולות. בתווך, על כיסאות בר גבוהים, ישיבישערס צעירים, כמה מהם עם טלית קטן צמרית מתנופפת. כולם מרוכזים, מקלידים בלפטופים חדישים.
עמדתי נבוך. מבולבל.
אבותינו הפולנים, כשרצו לדבר על שילוב בעייתי, נהגו לשאול: "איך ידבק ארבעס לקיר?" במקרה הזה, השאלה צרחה. איך נדבק הטשולנט לאספרסו? מה מחפשים האברכים הלמדנים ב'אופן-ספייס' המעוצב?
ברושורים קראו לזה 'מרתון לילי' (-'משמר' בישיבתית) של כתיבת ערכים ל'מכלול' (-למי שלא יודע, חשוב להכיר את המיזם השאפתני הזה, 'ויקיפדיה חרדית'). הלילה הזה הוקדש כולו לכתיבת ערכים, שבמהותם הם חרדים. (בסוד אגלה כי כותב השורות זכה לערך קצרצר משלו…)
למרות ההון-האנושי כולם עסוקים. איש לא פנוי לשיחה בטילה. בפינה אני פוגש מכר. יהודי עם כיפה סרוגה ועיניים גדולות. הוא קרא על המיזם ובא לכתוב 'ערך' משלו.
– על מה אתם רוצים לכתוב? שאלתי בלשון של כבוד. והוא, כמו מזרחניק טוב, דבר ראשון מבהיר ש"יש לי שם. אני לא 'הם'". גם לא "הרב". לגופו של ערך, הדבר שמרתק אותו ביותר זה "הבחירה במגזר החרדי".
הוא מתכוון לערך הפילוסופי של 'בחירה חופשית'. העובדה שלכל אדם יש יכולת לבחור מה לעשות. האם להיות טוב, או לא להיות. "אפעס, בציבור החרדי זה לא ממש עובד ככה".
כמו בכל שיח עם מישהו שאינו ממש משלנו, ברגע הראשון אתה חש שכל היהדות החרדית לדורותיה יושבת על כתפיך לענות תשובה הולמת. 'דע מה שתשיב' צועקים לך.
אדוני היקר, צעקתי בלשון יחיד, החרדים הם-הם אלו שמתעסקים בסוגיה הזאת. פתחתי בסוגיית 'הבחירה החופשית' ברמב"ם ובראב"ד והגעתי עד לתורת איז'ביצה והשפת אמת.
"אתה צודק", הוא לחש, בחיוך, "לא דיברתי על הספרים, דיברתי על החרדים. בוא נדבר עליך, עד כמה חשוב לך שהבן שלך יהיה אדם בוחר? האם אתה לא מעדיף שהוא יעשה בדיוק כמוך? האם כל החינוך שלכם אינו מוביל בעצם לנסות לצמצם את הבחירה ככל שאפשר?"
סיכמנו שצריך ללבן את זה שוב.
ב.
"אני תמיד אוהב להסתובב כאן", הסביר לי נהג מונית תל אביבי שמתעקש בזמנים מסוימים לעבוד דווקא בבני ברק. "אצלכם יודעים לחגוג כמו שצריך. ערב חג – זה ערב חג; פורים – זה פורים; והכי חשוב: בחירות – זה בחירות".
השנה, זכו שלומי אמוני ישראל, לברכה משולשת. שלוש מערכות, אחת לעיריות (ויש מקומות שהתברכו גם כאן בשני סבבים); ועוד שתים לממשלה. כמה אור וקדושה ירדה לעולמנו. סינגלים, ברכות מצדיקים, מודעות, פלקטים במרפסת והכל בשביל כמה פתקים קטנים בקלפי. "יום הדין", צועקות אלינו חוברות עם תמונת החזון איש; "אסור להשתתף", משיבות מודעות בכתב מאוד מסוים. "מרן מסתכל מלמעלה" ו"ברגע האמת".
בפעם האחרונה, בבחירות המכונות 'ברגע האמת-1', כשנכנסתי אל מאחורי הפרגוד, פתאום נזכרתי במזרח'ניק ההוא ששאל על הבחירה. הסתכלתי על עשרות הפתקים שנחו מולי. יכולתי לבחור בכל אחד מהם. יש לא מעט מפלגות שלפחות חלק מהמצע שלהן מדבר אל ליבי. איפה למען השם, הבחירה שהבטיחו לי.
לחרדים, גורסת קלישאה עתיקה, אין זכות בחירה, יש להם זכות הצבעה. אז אולי בכל זאת המזרח'ניק צודק?
ג.
איך ממשיכים להיות חלק מהעדר – או בלשון חז"ל "לא לפרוש מן הציבור" – ובכל זאת להשתמש בבחירה? במילה אחת: חושבים. כלומר, משתמשים בחלק הזה שנמצא בין הכובע למשקפיים. טקסט מדהים ואפילו חלוצי, מצאתי בין כתביו של הרבי מפיאסצנה הי"ד. הוא לא מדבר על גיבנים קדושים אלא על "האדם שמתאונן על עצמו לאמר: איה בחירתי החופשית".
דבריו של הרבי ארוכים, רהוטים ומפורטים. אצטט כמה שורות הקשורות לענייננו. את חלקן אכתוב בשינויי עריכה (והמעיין הנבון יקרא את הדברים בספר 'הכשרת אברכים') "אבל דע נא", אומר הרבי, "שלכל בחירה שמתחילה רק בהרוצה ולא בזולתו (-כלומר, בחירה עצמאית של האדם שלא תהיה מושפעת מהסביבה) מוכרח מקודם להיות הבוחר לעצמו. שיהיה איש פרטי נבדל לעצמו. והוא אשר יוכל לרצות לעצמו כרצונו … והסתכל נא בנפשך האם הוצאת אתה את אמתות עצמך. האם איש פרטי אתה לעצמך, או רק חלק מן המין האנושי?"
בהמשך מוסיף הרבי עוד הוראות, רוחניות של התבדלות, בחירה בדרך חשיבה עצמאית: "מוכרח האיש להיבדל במידת איכיותו לעצמו. לא לבד שחוקות בני האדם הליכותיהם מנהגיהם ושיטותיהם לא יאסרוהו מבלי להביט מחוצה להם, ורק דעת לעצמו יהא לו. כי בלא זה, לא יהודי אף לא איש הוא".
יש טקסטים שגם אחרי שאתה מתנתק מהם, הם ממשיכים להדהד במוחך. בשפה האנגלית נהוג להשתמש בביטוי: page turner (-מדפדף עמודים). כלומר, שגם אחרי שסיימת לקרוא, העמודים מתדפדפים במוח. המחשבות ממשיכות לרוץ. להתערבב. אז מה זה אומר למעשה? לבחור כמו כולם? לבחור עצמאות? לבחור עצמאית כמו כולם?
אולי זה 'המקום' לבחור בלחשוב.
