הג'ין יוצא מהבקבוק

לא בטוח שהכימאי ההולנדי פרנסיסקוס סלביוס, שעסק בין היתר בחקר המוח ושימור איברים, חשב שמכל התגליות שלו מהימים ההם, לפני 450 שנה, במאה ה-17, יזכרו לו דווקא את התרופה שבה חשב שייסייע לתפקוד הכליות על ידי משקה שיגרום לאנשים לשתות ולרוץ להתפנות.

הרעיון שלו היה פשוט: שילוב של שני חומרים כאלה, האחד אלכוהול והשני הוא שמן שנעשה מאיצטרובל שגדל על עץ הערער, הייניבר. ייניבר נקראה גם התרופה שהפכה למשקה הולנדי פופולרי עד עצם היום הזה. 

בין אלו שפגשו במשקה הזה, היו החיילים האנגליים שהביאו לארצם את ה'ג'יניבר' הזה כלשונם. עד היום מופיעה דמות של חייל, שומר מגדל לונדון, על בקבוקי מותג הג'ין הוותיק 'ביפיטר' שנוסד באותם הימים.

אבל עם השנים זה הלך והסתבך. אחרי שוויליאם השלישי, ההולנדי, זכה בכס המלוכה האנגלי, הוא מיהר להוציא מספר צווים. אחד הראשונים שבהם היה האיסור לסחור עם הצרפתים אותם תיעב לצד הסרת חסמים ביורוקרטיים מעל ייצור הג'ין. כך הוא הרוויח שני דברים במכה. גם פסק יבוא היין והברנדי מצרפת השנואה, וגם החל יבוא מוגבר של ג'ין מהולנד, כמו גם ייצור מקומי שהתקבל בברכה אפילו בקרב החקלאים שנהנו מהבהלה לדגן. אם בעת ראשית כהונתו יוצרו בקושי 2 מיליון ליטר ג'ין בשנה, הרי שבתוך כמה עשורים בודדים הנתון צמח לעשרות רבות של מיליוני (!) ליטר משקה עבור 7 מיליון אזרחים שעטו על המשקה הזול.

וכשזה קרה, אנגליה הפכה למקום מוכה שכרות. התקופה הקשה ההיא נקראה 'שגעת הג'ין'. אחד הציורים שהפכו לסמל מהתקופה ההיא זו הקריקטורה של האמן ויליאם הוגראת שנקראת 'ג'ין ליין', כלומר סמטת או משעול הג'ין, בו רואים רחוב מלא בשיכורים זומבים הלוחמים זה בזה, אישה שתויה שתינוקה מחליק מידה מעבר למדרגות, שיכורים חולים, ועוד. במקביל הדגן הלך והתחסל, והמצב היה כה קשה עד שמספרית מתו אנשים יותר משנולדו. הג'ין הביא את אנגליה אל שפל המדרגה.

החל משנת 1730 החלו להיווצר שרשרת חוקים ומיסים שנועדו לעצור את המדרון, אולם זה לא ממש הועיל. בתי הכלא התמלאו בעברייני ג'ין, אבל הצריכה עדיין גברה. החוקים לא הצליחו להגיע לכדי אכיפה משמעותית. גם לא אחרי שניסו לחוקק תקנות שונות שימנעו מהטריקים של מוכרי הג'ין לעקוף את החוק. טריק כזה היה למשל מתקן 'חתול מיאו', כך קראו לו בתחילה. הרוכלים הסתובבו עם מכשיר בצורת חתול שבתוכו הוחבא בקבוק ג'ין המחובר לצינור. הקונה היה קורא 'חתול', באם היה ג'ין למכירה המוכר היה עונה 'מיאו', ומוזג בחשאי אל הכוס מתוך פיו של החתול. החתול הזקן הזה קיבל בהמשך גם שם, אולד טום, טום הזקן. ואנחנו, פגשנו אותו גם בארץ, על כך בהמשך.

לימים, בשנת 1886, ניסה ראש הממשלה ויליאם גלדסטון (Gladstone; 1809–1898) שכיהן בסך הכל ארבע קדנציות בתפקיד ועניין השבת האזרחים למוטב היה חלק מהמצע שלו, להחזיר חוקים שיקשו על תעשיית הג'ין. הוא הודח בבחירות הבאות והתבטא: "נשטפתי מכסאי בזרם חזק של ג'ין". 

במהלך ההיסטוריה נע הג'ין בין היותו אלכוהול זול לעניים למשקה מכובד לעשירים, הוא זכה לגרסאות שונות, אך המקובלת ביותר היא הסוג שגם נפוץ כיום, London Dry Gin ג'ין לונדוני יבש. 

ככל שהתקבע מעמדו, הגם שירדה הבהלה לשתייתו, הוא תפס ברחבי הממלכה הבריטית מקום של כבוד, עד הקמת בתי שתייה שנקראו 'ג'ין פאלאס'. בארמונות הג'ין חשבו על רעיון מקורי שבו ישנו בר לישיבה אליו מגיש את השתיה אדם שמאחורי הדלפק העומד לפני קיר עמוס בקבוקים. אם זה נשמע לכם כמו משהו שאתם יודעים שקיים בכל עולם האלכוהול, אז כן: הפאבים המודרניים הם דור ההמשך של ארמונות הג'ין. 

ג'ין אנד טוניק

הבסיס המרכזי של הג'ין הוא הערער, צמח ממשפחת הברושים. 'הערער הארזי' מביניהם, כזה שאינו משיר את העלים בשלכת, הוא זה שהפירות שלו, האיצטרובלים הירקרקים שהופכים לאדמדמים שחרחרים ובאירופה הם ידועים כתבלין ג'יניפר – והם עושים את הג'ין לג'ין. בארץ הוא קיים בעיקר באיזור הרי מירון. יחד איתו מוסיפים תבלינים וצמחים שונים ומגוונים, כל ג'ין ותבנית נוף מולדתו. ישנם כמה צמחים שחוזרים על עצמם ושחקנים שנראים שוב ושוב בג'ינים השונים כמו קינמון, שורש אנג'ליקה, הנחשב לצמח מרפא אסייתי בעל השפעות רבות, קליפות הדרים ופלפל וכדומה. היותו של הג'ין מורכב לרוב גם מההיצע המקומי מביאה לכך שפעמים רבות הג'ין נקרא על שם העיר הגדולה הקרובה או עיר הנמל המחוזית.

לג'ין טעם חזק ויבש מאוד של מרירות ערערית, הוא בדרך כלל לא נשתה נקי, כי הוא חזק מדי לשם כך. אבל הוא מהווה מרכיב חשוב בקוקטיילים רבים והוא שחקן מהותי בעולם האלכוהול.

אחת הצורות המקובלות יותר לשתייה שלו היא: 'ג'ין אנד טוניק'. האירוניה היא, שממש כמו בעולם השתייה, הוא איכשהו קשור לעולם הרפואה, אבל הסיפור של השילוב שלו הוא הפוך על הפוך. החיילים הבריטים ששירתו בהודו, קיבלו תרופה עם 'כינין' נגד מלריה. משפחת התרופות הללו מכונה 'טוניק'. הם ערבבו את התרופה עם מים מוגזים, שהיו למי טוניק, וכדי לברוח מטעם המרירות העזה של הטוניק המזוג שנאלצו לשתות, הם ערבבו אותו עם הג'ין שאהבו. וכך התרופה שהייתה למשקה באה להקל על הטעם של התרופה שהפכה למשקה ועם השנים, הטוניק בכלל הוא זה שבא להקהות את הג'ין ולתת לו איזון והרמוניה עם מרירות מסוג אחר.

מצעד הג'ין הישראל

תעזבו את כל מה שאתם מכירים על תעשיית הג'ין. באופן טבעי רבים מעדיפים מותגים בינלאומיים, אבל מתחת לפני השטח, ואולי כבר מזמן מעליו, כאן בארץ התרחש משהו מדהים. 

עם השנים, הלכה ופרחה בישראל תעשיית הג'ין, והפעם מדובר בשיגעון חיובי. הטרואר הישראלי גם מגוון מאוד ולכן יש משמעות גם לאפשרויות הרבות שמאפיינות את עולם הג'ין הישראלי. המזקקות הישראליות המיצרות ג'ין עושות זאת בדרך כלל עם ליין של כמה וכמה סגנונות, בדיוק כמו אלו המיתולוגיות. 

אחד הדברים המרשימים יותר בארץ זה סוגי הבסיס, הכהיל ששובר את המסורת כאמור. אם בעבר היה זה לתת חיטה, הרי שהיום אפשר למצוא מגוון רחב, מתזקיק פינק ליידי של מזקקה על גבול סוריה ועד תזקיק תמרים בבקעת הירדן. הג'ינים הללו מקבלים גם שם עולמי כשהם זוכים בזה אחר זה בתחרויות ידועות ברחבי העולם. 

יצאנו לדרך עם מצעד הג'ין הישראלי הגדול של 'המקום', מילולית יצאנו. עברנו בין המזקקות, פגשנו את האנשים המדהימים שמאחורי הג'ין ובחרנו מדגם של כמה ג'ינים משובחים. אבל בסוף, ידענו מייד שכדאי להתחיל מהמסקנה ולהודיע כבר עכשיו: הג'ין הישראלי הוא מעולה. אפשר לנטוש את כל המוכר מהעולם וללכת על הטוב ביותר שנמצא ממש כאן מתחת לאף. 

עוד תובנה מעניינת: בניגוד לתפיסה המקובל של הג'ין כרכיב קוקטיילי ולא משקה ששותים ככה נקי, רבים מהג'ינים שטעמנו מתאימים לגמרי לשתיה נקייה, להגיש צונן עם קרח וזהו. בכל זאת, לכל אחד מששת הג'ינים שנציג לכם, התאמנו קוקטייל שמשתבח מטעמו של הנוזל השקוף, שלפעמים אמנם ממולא בבקבוקים בעלי צבע בולט, אבל לרוב המשקה עצמו הוא שקוף. 

הג'ין של יפו

נתחיל מהעיר העברית הראשונה. מזקקת הוויסקי מילק אנד האני, מוכרת מאוד בגלל הוויסקי פורץ הדרך שלה, אותו פגשתם לפני מספר גיליונות, אבל לא פחות מרתק ממנו הוא הג'ין של המזקקה, שבזמנו שמרנו אותו בדיוק לרגע הזה. את הג'ין שלהם הם עושים סינגל מאלט, כלומר מאה אחוז לתת שעורה, בדיוק כמו שעושים וויסקי. אל ה'ניו מייק' תזקיק השעורה שיכול להפוך לוויסקי, הם מוסיפים אחרי שני זיקוקים כמות נכבדה של ערער ותבלינים שונים, משרים אותם למשך 48 שעות, ואז מעבירים אותם זיקוק שלישי. במילק אנד האני לא עצרו בייצור 'ג'ין לבנטין' שמביא את האופי הים תיכוני עם תבלינים מקומיים כמו זעתר, קינמון קמומיל ועוד, או ה'TLV דרי ג'ין', וכדרכם ייצרו גם מהדורות מוגבלות שונות החל מחוזקים שונים, ג'ין מיושן בחביות יין או מעושן. 

הלבנטין אף זכה במדליות עולמיות שונות גם בקטגוריות של טעם אבל גם של עיצוב. בקבוקי הג'ין של המזקקה הם אכן בין היפהפיים בארץ. 

לאחרונה הם השיקו ג'ין חדש ומרתק Jaffa Orange Gin, יפו אורנג' ג'ין שאותו בחרנו להביא לשולחן המצעד. הוא נוצר בהשראת יפו, מולדתה של המזקקה והוא נעשה עם תפוזים טריים ותבלינים מקומיים כמחווה לבירת התפוזים העולמית 'ג'אפה'. לצד הערער, הוא הושרה עם כמות נכבדה של קליפות תפוז, קלמנטינה ולימון, זרעי כוסברה, פלפל אנגלי, הל ואנג'ליקה. 

הבקבוק מגיע באותו עיצוב זוכה־פרסים שלהם, אבל עם זכוכית כתמתמה שנותנת לגמרי את כל אווירת ההדרים ואולי אפילו משדרגת את המראה. התווית עליה מוטבעות אותיות זהב לצד תרשים בתי יפו, מרשימה אף היא. בכלל, בקבוקי הג'ין הישראלים מצטיינים לרוב בעיצוב תוויות מושלם ומאוד בינלאומי לטוב ולמוטב. 

הניחוח שבקע מהג'ין (42% alc/vol) היה של וויסקי טוב עם משהו שמזכיר קצת טקילה איכותית. אי אפשר להחמיץ את הניו מייק ממנו עשוי המשקה, וויסקיאי משהו. ואז בא הטעם שהיה אחר לגמרי ממה שדמיינו. פחות יובש מריר ערערי, משהו מאוד הדרי תפוזי ורענן, קצת מעושן אפילו, בתחושה. עם טעם קל שמזכיר את התבלינים. יש כבוד. 

הקוקטייל שעשינו ממנו הוא בהשראת 'מימוזה', המורכב מיין מבעבע ומיץ תפוזים ונפוץ מאוד בבראנצ'ים האירופאים. ביפו מימוזה, שמנו מיץ תפוזים, מעט יין לבן ומי סודה. הוספנו מעט גרידת לימון והתוצאה הפתיעה במיוחד. הקוקטייל הביא טעם עדין שבו דווקא התחזק טעם הערער והחיבור האינטואיטיבי התברר כמוצלח. 

הג'ין והמלפפון

בתוך סלון מלכה הוינטג'אי לעילא, ממנו משתקפת המבשלה, אנו משיקים את ג'ין מלכה שכבר לפני כשנתיים, כשהיה משהו בוטיקי מצומצם, קטף את המקום הראשון והמוזהב בתחרות העולמית WORLD GIN AWARDS כג'ין המודרני הטוב בעולם. הוא אחד מתוך שלושה תזקיקים, בהם 'מלכה מזוקקת' ו'מלכה מזוקקת מיושנת'. הג'ין 43.5% alc/vol, נעשה בדיוק מהנוזל הכי מצוי בסביבה, בירה. הברקה שאין לה תקדים. 

הקוראים השתיינים שבנו מן הסתם זוכרים שבמסע הבירות שעשינו התעקשתי לגלות מה נותן למלכה בהירה טעם קל ברקע. אז התגלה כי הבירה מושרית בשלב מסוים בקליפות תפוזים וגרגרי כוסברה. ובכן, בעצם, אם תרצו, כבר כבירה – הנוזל הזה הוא ג'יני ברעיונו. עכשיו, בזיקוק הוסיפו לערער עשבים שונים לצד יסמין ומלפפון בלדי, שאיתם מגיע קאץ' מרתק של מסטיקא, השרף של שיחי אלת המסטיק. תבלין יקר שבבלקן יש משקה על שמו, והוא צומח גם בגליל, מקום מושבה של המבשלה. וכנהוג, הג'ין משקף גם את הבית. ואם כבר טכניקות מעולם הבירה, אז במלכה הלכו עם המלפפון עד הסוף. הירק הזה מביא טעם שמסתדר מאוד יפה עם ג'ין. פרוסה דקיקה שלו תמיד תעשה טוב בתוכי ג'ין אנד טוניק. בעתשיית הבירה יש שיטה שנקראת 'דריי הופ' ונועדה לאפשר ניחוח כשותי חזק מבלי לקבל את הטעם המר של הכשות. אם מוסיפים כשות לבירה אחרי תהליך התסיסה, מקבלים רק את הארומות. זה מה שעשו במלכה עם המלפפונים הטריים בג'ין. 

התוצאה היא קודם כל ג'ין עם ריח מטורף וממכר, עד שבראש אתה חושב לרגע שמדובר בפרפיום שבו ריח האלכוהול יזוז עוד רגע ואתה תישאר מבושם. במקרה הזה יותר מבוסם. הניחוח קרמלי משהו עם רקע שאתה מנסה לגלות מה הוא. הטעם לא צלול, במובן הטוב של חריפות שמסתירה רבדים שונים, אבל בסוף מאוזנת ואפילו עם עדינות מסוימת וצל הדרים. משהו אחר. זהו ג'ין קסום וייחודי שמצליח להמציא את הגלגל ולשכלל אותו. בגדול היה יותר מעניין לשתות אותו נקי, אבל לא ויתרנו לו על קוקטייל והוא הפך לטום קולינס קווין. טום קולינס הוא קוקטייל עתיק ונפוץ שיש ניחושים רבים באשר לזהות בעל השם, אבל מה שברור הוא שעושים אותו ממנת ג'ין ומיץ לימון מסוכר (או מי סוכר) מעורבבים יחדיו בשייקר ונמזגים לכוס צוננת עם קרח שלתוכה יישפכו מי סודה מבעבעים.

ג'ין מקומי לגמרי

בקיבוץ חניתה שעל גבול לבנון ממש נמצאת יוליוס, מזקקת האמן של יובל הרגיל, הלוא הוא 'ג'וב', אחד מענקי אמני האלכוהול בארץ ולא רק. לפעמים אני חושב שכדאי פחות לכתוב עליו, להשאיר אותו לנו כדי שלא יגלו אותו מדי בעולם, כי כבר היום הוא אבן שואבת למזקקים ושוחרי אלכוהול אומנותי מהעולם. הרחבנו בעבר בסיור מצולם בבית היצירה המדהים שלו, שכיום, סוף סוף אחרי הגלות שיצאו אליה עם המלחמה, מתחיל לשוב לאיתנו ולהיפתח מחדש. התקופה שבה המזקקה שבתה הייתה עצובה. אפילו התמד, שיכר הדבורים המפורסם שלו, שלא יכול היה להישאר ולהתפתח בשקט בחבית, נדד למרכז הארץ והפך להברקה מעולה של שיכר דבש יבש ומבעבע "של דבורים חסרות בית". לדעתי, הוא מוכרח להמשיך עם זה ולתת לדבורים לעקוץ גם כשהן שבו הביתה. 

'אמנת יוליוס' מעלת החיוך מסתיימת בחובה לשתות לפחות שתי כוסיות לפני השינה ויש בה גם כמה כללים על מיחזור ורכיבים טבעיים, אבל שני הכללים הראשונים בה הם עבודת יד וחומר גלם מקומי בלבד. התנאי הזה הביא את יובל ליצור את הג'ין הישראלי הטהור במרכיביו. 

לעשות אותו מדגנים, אי אפשר. הם הרי לא הלתתה מקומית. לכן הוא בחר קודם כל בתזקיק ענבים לבנים, מעין גראפה, כבסיס לג'ין. את הערער למשל, הוא לקח מהרי הלבנון ומירון. אבל אם כבר יש לו חלום לחיות את האדמה המקומית, הוא המשיך את זה צעד קדימה. בעולם מקובל הג'ין כאלכוהול המתובל בעיקר בתבלינים יבשים, חומר גלם קל לייבוא. אבל הוא, עושה את ההיפך, הוא משתמש בעשבים ותבלינים טריים. אווירת חורש ים תיכוני. הוא משתמש גם במסטיקא, ארז הלבנון, ואיתם בין היתר זית, הדס ותאנה. אם מתחילים מהבסיס העשוי מגפן ועד התבלינים והפירות הללו, זה אולי הג'ין עם הכי הרבה מרכיבי שבעת המינים בתוכו, למעט חיטה ושעורה. אבל דווקא היעדר הדגן מביא את הטעם הרך יותר של הג'ין, לו הוא קרא 'עכו ג'ין' (40% alc/vol), על שם עיר הנמל הקרובה, המרוחקת כ-10 ק"מ אווירי. 

רשימת המרכיבים הזו הופכת את הג'ין הזה לכשר לפסח, מאפיין שהוא החל בו ותפס בעוד כמה ג'ינים ישראלים שוויתרו על הדגן מרצון. 

הטעם החד המוכר לפעמים לא לטובה, איננו, הוא לא יבש כמו כולם אלא שמנוני ומותיר סיומת נקייה ומרעננת. כשחושבים על זה, מי שכל חייו הם שנאפס פירות, הכי טבעי לו שנאפס צמחים. בעצם כל מה שהוא עושה זה די מקביל לג'ין. רק עכשיו הבנו שכמי שמומחה לכל כך הרבה דברים ייחודיים, באופן טבעי התמקדנו בעיקר בהם, ואת הג'ין שיובל מאוד גאה בו שמנו בקטגוריה אחרת, כאילו הוא מוצר בפני עצמו. אבל בעצם הוא לגמרי חלק מהיוליוסיות, זה הזמן לתת לו את הכבוד המגיע לו.

יחד איתו הרמנו כוס מרטיני גלילית. מרטיני הוא אחד הקוקטיילים המפורסמים יותר של הג'ין, שזכו לכל כך הרבה וריאציות. צ'רצ'יל למשל היה שותה את המרטיני שלו עם שקדים ואגוזים. אנחנו הלכנו על הקלאסי: מנה וחצי עכו ג'ין, אולי אפילו יותר, לגימה של ורמוט (יין מתובל) ובכוס שמנו כמה זיתים משופדים שהם לא רק יפים אלא באים בין היתר לאזן טעמים. במקרה שלנו, הזית מתאים כפליים, גם בגלל שהוא אחד ממרכיבי תבליני הזיקוק.

הג'ין של ירושלים

בדרך אל שוק מחנה יהודה, דרך רחוב אגריפס, לפעמים נהר בני האדם והצבעוניות, מטשטשים את העובדה שממש שם שוכן אי מרהיב ושקט, מזקקה מיוחדת בלב לבה של ירושלים עם תזקיקים המבוקבקים באריזות מופלאות. טוב, נשאיר משהו לביקור הרשמי בעזרת השם במהלך השנה הבאה עלינו לטובה ונתמקד בג'ין. ת'ינקרס הם קוראים לעצמם, החושבים, ואולי גם קריצה ל'טנקרי' מותג הג'ין מהראשונים בעולם. 

הג'ין המרכזי הוא הוא ה'ג'רוזלם דרי', ג'ין בסגנון לונדון דרי שנקרא כמתבקש על שם עיר הקודש בה הוא מיוצר. הוא התגלה כשיחוק. הם זכו איתו במדליות שונות על הטעם אבל גם על העיצוב, ואין ספק שהעיצוב המושקע של ת'ינקרס בכל נקודה בבקבוק היא מרהיבה. מרמת מטבע הלוגו ועד לחישוקי נחושת האמרה 'איזהו חכם הלומד מכל אדם' בעברית ואנגלית. 

לצידו יש את גם את Israeli Sunset, שקיעה ישראלית, ג'ין עם תותים ועלי ורדים בו אדי הזיקוק עוברים דרך קליפות תפוז, אשכוליות, ליים ולימון שמוסיפים ארומת הדרים מעולה.

במצעד הגדול בחרנו באחר, בייחודי, Desert Bloom gin פריחת המדבר, (40% alc/vol) בבקבוק זכוכית בצבע סגול ארגמני (בעיצוב שמזכיר שילוב של טנקרי טן בצבעי טנקרי רויאל). 

הדזרט בלום הוא ג'ין המזוקק עם שורש האירוס הגדל דווקא במדבר הצחיח, והוא מביא עמו ארומה מרעננת, מחווה למדבר הישראלי. בין המרכיבים הבוטניים ישנו קינמון, כוסברה, אנג'ליקה וקליפות ליים.

הריח הוא מאוד פרחוני ועדין, ארומטי במיוחד. בחך שלו יש משהו שונה מהאחרים, סוג של אלכוהול בועט חזק, אבל נקי מאוד עם צל של מתיקות. האמת היא שאלו הם התכונות המאפיינות את הטיפוס הירושלמי החינני. החוזק והנוכחות שמזכירים את הג'ינים העולמיים הידועים, הופכים אותו להיות בסיס מעולה לקוקטיילים שונים ובין היתר לשם ככל הנראה כיוונו המזקקים, אבל זה בדיוק מה שעשינו איתו. קבלו את 'קוקטייל ג'רוזלם סאנרייז' זריחה ירושלמית, מבית 'המקום'. מנת ג'ין דזרט בלום, מיץ תפוזים שנסחט סמוך לירושלים (לא שהתכוונו אבל אם יצא אז למה לא), כמה קוביות קרח ונגיעה של סירופ גרנדין, העשוי מרימונים ופירות יער (אפשר להחליף אותו בכל תרכיז איכותי אחר). 

אפשר להביט על הכוס ולדמיין את השמיים הנצבעים מעל מרפסות השוק הצופות אל העיר העתיקה. 

לחיים ירושלים. 

ג'ין התמרים

לא רחוק משם, בפינת 'אלף' בית הקפה (אין פסיקים, תנסו לקרוא את זה נכון) של הספרייה הלאומית במשכנה החדש, מצאנו פינת יצירה ישראלית שבה בין היתר גילינו את תזקיקי 'זוהרה', שלקחו אותנו אל מזקקה מרתקת השוכנת בעמק בית שאן, עליה שמענו לא מעט והבטחנו לכלול גם אותה ברשימת המזקקות הבאות עלינו לטובה כאן במדור. אבל עד שזה יקרה, אולי אפילו בקרוב, ישבנו על הג'ין שלהם. במזקקת המג'הול הקרויה על שמה הלועזי של צוער, עיר התמרים, פגשנו שב בתזקיק ייחודי ומקומי, העשוי כולו מתמרים, מה ששם גם אותו ברשימת מקבלי החותמות של כשר לפסח כמו שאר המוצרים במקום. אז יש להם ג'ין עם אשכוליות ותותי עץ פקיסטניים וגם 'ממזג' שהיא סדרת ג'ין בתוספת משקאות שונים כמו חמוציות, אבל נלך על המקור, ג'ין התמרים שזכה בשנה שעברה במדליות מול מאות ג'ינים ממדינות רבות בעולם. 

הריח העוצמתי שלו מזכיר במשהו שנאפס פירותי, ואולי זה אכן בשל העובדה שהנוזל הבסיסי עשוי מפרי. האדמה המקומית באה לידי ביטוי ברכיבים האופייניים לעמק המעיינות ולגלבוע, כמו ניצני אורנים, עלי לימון ונענע, אזוב והדס כמו גם שורשים הגדלים באזור כשורש האשווגנדה, צמח מרפא שבין היתר ידוע כמרגיע סטרס, אבל לכו תוכיחו שזה לא האלכוהול. כל אלו נותנים ארומה משולבת של עשבוניות, רעננות ואדמתיות. הטעם חלק מאוד ויבש, אפשר להגדיר אותו נייטרלי בכוונה הכי חיובית של זה. לא רק איזון וטעם עגול אלא סיומת מצוינת אולי קצת הדרית, בכל זאת יש שם מנדרינת יוסוף אפנדי, ממיישבי הארץ ומביאי הזן הזה וכמותו גם הדרים שונים ובהם אתרוגים, לארץ.

את הג'ין מעמק המעיינות שנתן טעם של ג'ין-ג'ין בחרנו כמובן בשביל לדגמן את השילוב המפורסם כל כך של ג'ין־אנד־טוניק. יש דיונים רבים על איכות וסוג הטוניק, במקרה הזה זהו טוניק מוגז ביתי מסירופ שניתן להשיג ברשתות. הוספנו סליל מלפפון טרי לרעננות וסליל קליפת הדרים שתתאים למנדרינה, הרבה הרבה קרח כמו שהזהירו בזוהרה, כדי שיתן בוסט של קור מבלי לדלל את המשקה, שלא לדבר על החום שם שהתקרב ל־40 מעלות צלזיוס, שזה כמעט כמו 42% האלכוהול בג'ין זוהרה. באופן מעניין, הטוניק שלרוב מטשטש ערער חזק, במקרה הזה הוא כה עדין שהוא אפילו הדגיש אותו. האמת, גן עדן. 

כשהאתרוג הגיע לג'ין 

את המצעד הזה נסיים בגולן הרחוק וקרוב אל הלב: במזקקת קצרין מבית גולני. אם בגולני עושים את הוויסקי המטורף לגווניו, הרי שבמותג קצרין אחראיים על כל התזקיקים הכשרים לפסח. ג'ין הבית שלהם הוא 'הולי לאנד', שהבסיס שלו הוא כהיל שמזוקק מקני סוכר. יחד עם הערער כמובן, הוא נעשה עם כל הטוב שיש לאזור להציע, כמו קינמון, לבנדר, זרעי כוסברה, הל, פלפל שחור, שורש אנג'ליקה ואפילו אתרוג והדס. ואם האתרוג נחשב כפרי עם טעם וריח בעוד ההדס נותן ריח ללא טעם, כאן גם ההדס מתחרה באתרוג. אבל ברור לכם שלא חיכינו עד לפה כדי לסיים בלי טוויסט. סגרנו עם old tom etrog gin ג'ין האתרוגים שהוא בעצם ה'הולי לנד' (45% alc/vol) שיש בו כבר אתרוג ממילא, אבל הוא מושרה בקליפות אתרוגים ומעט סוכר (37.5% alc/vol). זוכרים את המתקן של החתול, האולד טום? ובכן, העובדה שכבר אז היה מי שאהב ג'ין ממותק קלות, הביאה לכך שהז'אנר של הג'ין הזה, השונה מהלונדון דרי, נקרא על שם חתולנו. הוא כמעט לא מצוי בשוק, אבל לנו יש בהחלט במה להתגאות. הריח הוא של חנות טבע שכזו, מה שמשפריץ את הבוטניקה לפנים, הרבה הדריוּת עד שאפילו היה מי ששאל בקול איזה פרי הדר יש בזה, שנותן כזה ניחוח ושכח שבמקרה אתרוג הוא ממש מהמשפחה הזו. הטעם מזכיר רום מתקתק, מה שכמובן עובדתית כמעט שם, בכל זאת מדובר בתזקיק קני סוכר. אבל הערער שנוכח ברקע מזכיר לנו כי בסוף זהו ג'ין. ואם רבים מהג'ינים הישראלים המשובחים אפשר לשתות נקי, אז את האולד טום אתרוגים על אחת כמה וכמה. 

ובכל זאת, נתנו לו את הגרסה שלו כמרכיב בקוקטייל 'סנגרייה קצרינית': מנה וחצי ג'ין אתרוגים, מיץ תפוחים חמים, פיסת לימון ומעט קינמון טחון. קיץ קיץ, אבל זה היה מושלם ומתאים ללילה הצפוני הקריר.

**

מצעד הג'ין הישראלי הגדול היה מסע מרתק של טעמים, ניחוחות ומקומות, שהעניק לנו רעיונות רבים לטיולים ולרגעים של שתייה מפנקת בכל שעה ביממה. אבל יותר מכל הוא לימד אותנו כמה טובה הארץ מאוד מאוד, גם במשקאותיה. אז בפעם הבאה שאתם מחפשים ג'ין, קחו ישראלי. יש לנו במה להתגאות.