היידי, שימען, ועתידה של היהדות

בכתב הגנה מרשים, מתאר פרופ' משה קופל כיצד המסורת ממשיכה לקבור את מספידיה

אולי יעניין אותך גם

שתי דמויות ממלאות את תפקידי השחקנים הראשיים בספרו החדש של פרופ' משה קופל, 'לחיות כמו יהודי'.

הראשון הוא שימען, אוד מוצל מאש, חסיד גור ששיכל את משפחתו בשואה. בשטיבל הניו יורקי שם הכיר אותו המחבר, הוא היה ידוע כיהודי שומר תורה ומצוות, חסיד אך נטול לבוש חסידי, מסור לאידישקייט ואיש של מסורת בכל נימי נפשו. הדמות השנייה היא היידי, צעירה קוסמופוליטית שהכיר בפרינסטון. היא אמנם עוד שאבה מעט מהמסורת היהודית בילדותה, אולם הדת האמיתית שלה היא פרוגרסיביות. על בסיס היכרותו עם שני האנשים האמיתיים הללו, בנה קופל שני אבות טיפוס מנוגדים ועימת ביניהם בעקביות לאורך הספר.

קופל מתאר את חילוקי הדעות העמוקים בין שימען והיידי בשורת דיונים מדוקדקים, שלכל אחד מוקדש חלק משלו בספר. החלק הראשון דן בסוגיה כיצד ראוי לחיות, ובו הוא מצביע על העובדה שהמוסר בן-זמננו מצטמצם לכדי עקרון אחד ויחיד: הוגנות. המוסר הדתי, לעומת זאת, דורש מנאמניו גם נאמנות ואיפוק. בחלק השני הוא דן בשאלה כיצד מכריעים בין טוב לרע, ובו הוא מצביע בהרחבה על התפקיד המשמעותי שממלאת המסורת בכלכול צעדיו של שימען, מול הזלזול של היידי במנגנון כזה.

בפרק השלישי הוא דן בקשר בין אמונה דתית לבין מחויבות למערכת מסוימות של נורמות חברתיות. בשני המקרים, טוען קופל, אמונותיהם של הגיבורים שלנו נועדו לתת פשר…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעיין דוד

בין הגוונים

אל הנער הזה

בשלב זה כבר הייתה הפטרת תפילת חנה של משה לשם דבר אפילו מחוץ לעירנו. למעשה, שנים מספר לפני כן אף שכנעו אי מי להקליט באולפן את ההפטרה ולמכור את הקלטות – 'קסטות' כמו שקראנו להן אז.

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

הסוחרים של קטאן, הקופים של האי

והפעם במדורנו: ההרחבה לקטאן שהכי משתלם כנראה להשקיע בה, ומשחק אנליטי שמשלב לגו איכותי. רק אל תשכחו לתאם ציפיות

הסוכה באמנות היהודית: מקלט רוחני בין עראיות לנצחיות

בהיסטוריה היהודית, הסוכה הייתה במובנים רבים המוזיאון העממי: המקום שבו כל משפחה יהודית יכולה הייתה לבטא את הקשר שלה לאמונה דרך יופי ויצירתיות.

שושי סירקיס

בין הגוונים

זו לא באמת פרידה

אני אוהבת לדמיין את החיים כמו מסע בקרוז. אונייה גדולה, עוצרת כל פעם במדינה אחרת. בכל עצירה אנחנו יורדים, מטיילים, טועמים… ותמיד מגיע הרגע שבו אנחנו צריכים לעלות בחזרה ולשוט אל מרחבי האוקיינוס

יעקב מתן

משא ומתן

מי סופר אותנו?

וכך מדי בוקר בשעה 6:30 הייתי מתעורר לקולו של הרב: "בוקר טוב, יעקב" - "בוקר טוב הרב" ומנתק. אני לא אומר שלא איחרתי בכלל מאז, אבל הרגשתי מחובר.