היהדות החרדית מוצאת את עצמה בתקופה זו בסיטואציה פוליטית שלא הורגלה אליה – אופוזיציה. אלא שזו עשויה להיות דווקא הזדמנות טובה לכייל מחדש את הגוף הקרוי 'מפלגות חרדיות', ולנער אותו מכמה הרגלים פחות טובים שדבקו בו.
הורתה ולידתה של המפלגה החרדית, בתנועה ההיסטורית 'אגודת ישראל' שהוקמה באירופה בתחילת המאה הקודמת. הקמתה נועדה "לפתור ברוח התורה והמצווה את כל השאלות שתעלינה יום יום על הפרק בחיי עם ישראל" – כלשון ההכרזה בוועידת קטוביץ. כשברקע נסק מעמדה של התנועה הציונית, וכשהקהילה היהודית סבלה מנטישה המונית של בניה לטובת שדות זרים, נוצר הצורך לאגד את החרדים לדבר ה', ממזרח אירופה, רוסיה, יהדות אשכנז ועוד.
לאגודת ישראל הייתה שלוחה פוליטית שפעלה בפרלמנטים האירופיים, ולצידה, כמובן, מועצת חכמי התורה. המפלגות החרדיות בארץ ישראל היוו המשך ישיר של האגודה שהתפרקה לרסיסים בשואה האיומה, ואף שימרו על המבנה של מפלגה פרלמנטרית הכפופה ל'מועצת גדולי התורה'.
*
אולם הדמיון הוא למראית עין בלבד. לאמיתו של דבר, שני היעדים המקוריים הוחטאו לחלוטין. היעד הראשון, נזכיר, היה התאגדות. אולם תחת התאחדות של כלל שומרי התורה והמצוות חל היום פיצול אחר פיצול, עד שהמפלגות החרדיות בימינו הן אוסף קבוצות ותתי זרמים, מסוכסכים ומפולגים שכל נסיון לגבש לכוח אחד מלווה בחידוד ההבדלים. החילוקים אף פעם לא מגיעים למידה בה הייתה שונה יהדות אשכנז מיהדות מזרח אירופה,…
