האם נמשיך להחזיק רק בנורמות חיצוניות, או שנחזור לשורשים של ״וחי בהם״ במובן הרחב שמאפשר לדור הבא לשגשג כיהודים חרדים גאים בעולם המודרני? התשובה לשאלה זו תקבע לא רק את עתיד החינוך החרדי, אלא את עתיד היהדות החרדית כולה
מאת: שניאור רוכברגר
מאחורי סערת הגיוס, והסערות האחרות שמתפרצות כל פעם מחדש, על לימודי ליבה, תעסוקה חרדית ושילוב בחברה הישראלית, מסתתרות שאלות עמוקות הרבה יותר שמעטים מעזים להתמודד איתן בגלוי. שאלות שכל חרדי החושב על עתיד החברה שלנו חייב לתת עליהן את הדעת. שאלות שהתשובות להן יקבעו את עתיד היהדות החרדית במאה ה-21.
האמת היא שהחברה החרדית בישראל עומדת בפני דילמה מאוד מורכבת: המשולש הבלתי אפשרי של הזהות החרדית העכשווית. משולש זה מורכב משלוש שאיפות ש-70% מהחרדים מחזיקים: להיות חרדי, לחיות ולתפקד במציאות המודרנית, ולהיחשב "סוג א'" בחברה החרדית. הבה נבחן כל אחת מהצלעות הללו.
להיות חרדי: המשמעות ברמה הנמוכה יכולה להיות פשוט ״להיחשב כחרדי״ מבחינה סוציולוגית. למשמעות העמוקה יותר שהיא אינה מובנת מאליה, נגיע בהמשך.
לחיות ולתפקד במציאות המודרנית: פירושה היכולת להתמודד בהצלחה עם אתגרי התקופה. זה כולל את היכולת להתפרנס בכבוד, להבין את המערכות המודרניות ולתכנן קדימה את הכלכלה והביטחון של המרחב המשותף, להיות שותף לחובות האזרחיות במדינה (מתוך אידיאל או מתוך תפיסת ״ועד בית״), ולהשתמש בהן בתבונה. זו היכולת לקיים "וחי בהם" במובן…
