מאת: אפרת פינקל
המוזיקה החסידית, בעבר נחלתם של ניגוני אדמו"רים לפסוקים וקטעי תפילות, חווה בשנים האחרונות מהפכה של ממש. מהניגונים המסורתיים של אירופה שלפני המלחמה ועד להפקות מוזיקליות מודרניות בסטנדרט בינלאומי עם טקסטים בעברית ישראלית, מהופעות יחיד של שלמה קרליבך עם גיטרה ביד וקול מהנשמה, לשיתופי פעולה עם מיטב כוכבי התרבות הישראלית, מ׳אוצרות יהודיים׳ ל׳בין קודש לחול׳ – הז'אנר האהוב והחמים עבר טרנספורמציה עמוקה.
"בשאלה האם מתרחשת בעולם המוזיקה החסידית אבולוציה או שמא רבולוציה, אני בוחר דווקא באבולוציה", סותר אותי כך על ההתחלה אלי קליין – מלחין, יוצר ומעבד מוזיקה חסידית. "יש תנועה איטית שמתקדמת כל הזמן, עוד תזוזה קטנה ועוד אחת. יש אמנם פה ושם רגעים שעולים בהם מדרגה ויש שתיים, אבל זה הרבה יותר רצף מאשר קפיצות. דוגמה לעלייה של שתי מדרגות הוא ישי ריבו, שמהווה נקודת מפנה דרמטית, כי הוא מקובל עד הסוף גם בישראליות וגם בחברה החרדית. הוא הצליח כי הוא אמיתי, לא מנסה להתחנף או לשקר ולא להיות מישהו אחר. הוא חרדי בתחושה שלו, הוא מגדיר את עצמו כחרדי והמוסיקה שלו באה ממקום של עבודת ה'. את האמת הזו שלו אי אפשר לזייף, ולכן גם לאנשים שלא אמורים לכאורה 'לאשר' את החיבורים שהוא עושה – טוב איתו.
"עליית מדרגה נוספת היא כשאברהם פריד עושה דואט עם אביב גפן.…
