"הארי טרומן נזקק למשקה. זה היה יומו ה-82 כסגן הנשיא. וכרגיל, הוא העביר את שעות אחרי הצהריים באולם החקיקה של הסנאט, והפעם פיקח על ויכוח בעניין חוזה מים עם מקסיקו. בעוד הסנטורים מברברים, נדדה מחשבתו אל אמו ואחותו, שעדיין התגוררו קרוב לחווה הישנה של משפחת טרומן בגרַנדְוויוּ שבמיזורי".
באווירה סתמית כל כך, מתחיל אחד הסיפורים הבוערים בהיסטוריה המודרנית. בעוד דקות אחדות טרומן ירד אל מקום מחבואו של יו"ר בית הנבחרים, בחדר 9, שם יחטוף כוס ויסקי בורבון מהול במים. אלא ששם תגיע השיחה מהבית הלבן שתקרא לו לבוא בדחיפות. עדיין אין לו מושג שהוא נשיא ארצות הברית.
נראה שרבים מהרגעים הקריטיים בהיסטוריה, היו פתאומיים, בלתי מתוכננים. ההיסטוריה לא מתגלגלת כסיפור מתוזמן ומבוים. כמעט הכל בה בלתי צפוי, ומה שכן אמור ללכת לפי הספר, פשוט לא קורה כמתוכנן. חלומו של כל סופר.
ב-7 בדצמבר 1941 ספגה ארצות הברית מכת פתע איומה. בסיס פרל הארבור (מילולית: נמל הפנינים) שבהוואי הותקף בידי כוחות הצבא היפני, בזמן ששתי המדינות מנהלות שיחות שלום שהתבררו כתרגיל הטעיה. המחדל היה עצום. מהמודיעין ועד זרועות הביטחון שסמכו זה על זה. (נשמע מוכר?). זה עלה ביותר מ-2,400 הרוגים.
4 שנים מאוחר יותר באה הנקמה. מכתב של אלברט איינשטיין לנשיא ארצות הברית רוזוולט, בו הובע חשש שהגרמנים יפתחו נשק אטומי,…
