השם, תגיד לי מה לעשות!

חבר הכיר לי שיר מהסוג שנתקע בראש, והוביל אותי להרהורים על הצורך שלנו בדמות סמכות בחיינו

אולי יעניין אותך גם

חבר יקר לקח אותי לצד והשמיע לי שיר חדש. אני מתלבט אם לכתוב כאן את שם השיר מכמה סיבות. האחת, כי אינני מבקר מוסיקה ולא לסקירת השיר אני מתכוון להקדיש את הטור הזה. השניה, כי מדובר בשיר מהסוג הזה שנתקע לך בראש ולא עוזב, ולא יהיה זה הוגן מבחינתי לנצל אנשים ישרי דרך שכל חטאם הוא שעצרו לקרוא את הטור הזה, ולהדביק אותם בשיר כפי שהדביק אותי ידידי. אז אני מבקש, גם אם לא אתאפק ואזכיר כאן את שם השיר, בבקשה חישבו היטב לפני שאתם רצים לחפש אותו. מרגע שבחרתם להאזין לו, כל מחיר שתשלמו על כך הוא על אחריותכם הבלעדית.

שם השיר: KudshaBrichu. שם הלהקה: Shlepping Nachas.

תשאלו, אם אינני מבקר מוסיקה מדוע אני בוחר להביא את כל זה לכאן? ואשיב, בגלל שורה אחת פשוטה: קודשא בריך הוא, Tell me what to do. ובעברית: תגיד לי מה לעשות.

השורה הזו עוררה אותי למחשבה, שהעולם שלנו מתחלק לשניים. אלה שמחכים שיאמרו להם מה לעשות, ואלה שעושים.

זה יכול להיות בדברים הפשוטים ביותר, חבורת יהודים שמתקבצת…

הקריאה למנויים בלבד

אולי יעניין אותך גם

לקט, שכחה ופאה

יצירתה של סיגל מאור מבטאת תהליך סיזיפי המזכיר את המודל של ספירת העומר - הבונה עקב בצד אגודל, יום אחר יום ושבוע אחר שבוע, קומה במהלך הרוחני מפסח ועד שבועות

החינוך ליהדות בעת הזו

מי שרוכש ידע רב מבלי שהידע משפיע עליו, נקרא בשם הגנאי 'חמור נושא ספרים'. לימוד התורה צריך להיות מכוון אפוא אל התכלית: ללבן ולהוציא מתוכה את הדרך הנכונה לתיקון המעשים וליישור המידות

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

האנטישמיות החדשה והמרחב היהודי הרעיוני

טבח שמחת תורה עורר את החברה הישראלית לחשב מסלול מחדש. כמו המרחב הפיזי שלנו, הנבדל ונפרד בהכרח מזה של אומות העולם, כך המרחב הרעיוני שלנו חייב להיות נבדל. עליו להיות יהודי – מושתת ומבוסס על יסודות עצמאיים של העם היהודי

משה שפר

מגזין

ישיבות תיכוניות חרדיות: שילובים, ניגודים וחיבורים

לאחר עשור של צמיחה מואצת במספר הישיבות התיכוניות החרדיות, לראשונה הן מתאגדות ומשתפות פעולה. הכנס השנתי מבית האיגוד החדש חשף את הניגודים האידיאולוגיים והפרקטיים בין הישיבות השונות, אך גם אפיקים לשיתוף פעולה. משה שפר השתתף בכנס והביא את הקולות

נעם לב

לגדול עם תשובה

לגעת בכאב שלהם

אני מאמין שבלי קשר לדעתכם בסוגיית הגיוס, בעד או נגד או חלקית או מה שלא יהיה - אנחנו צריכים להתרגל לכאוב את כאב החיילים, הפצועים וההרוגים, כאב המשפחות, הכאב של עם ישראל

שונאים אותנו, כאן ושם

סיפורו של קומיקאי שכתב ספר רציני וכאוב, המהווה כתב אישום נוקב על אנטישמיות בשמאל הפרוגרסיבי בעולם, אך לא תורגם לעברית משום שהישראלים לא התחברו לניתוק שלו עצמו מישראל. ואז הגיע השביעי באוקטובר והפך לו את החיים

כניסת מנויים

כניסת מנויים