הרבה נאמר בעקבות המיני-סערה התקשורתית סביב דבריו של הרב דב לנדו שליט"א בשיחה רוויית 'השקפה' עם ראשי ארגון 'לב שומע'. השיחה העלתה מגוון נושאים הקשורים ליסודות תפיסת העולם של היהדות החרדית. מתוכם, השאלה המרכזית היא מקומה של החרדיות בתוך מדינת ישראל, עניין המשליך על עתיד החברה החרדית וגורל המדינה כולה.
היהדות החרדית והתנועה הציונית קבעו, מתחילת שנות המדינה, שני קווים מקבילים. שני הקווים מתווים את דרכן של שתי תנועות חלוציות: האחת, התנועה הציונית ומימושה בדמות המדינה היהודית, והשנייה התנועה החרדית ומימושה במה שמכונה "עולם התורה". שתיהן זכו להצלחה מדהימה.
מחד, מדינת ישראל הצליחה מעל ומעבר לכל ציפייה. היא הביסה את כל אויביה מסביב, קיבצה מיליוני יהודים מרחבי העולם, הקימה כלכלה משגשגת וצבא עוצמתי, ביססה את זרועות השלטון ואת המוסדות והפכה למעצמה בינלאומית. כמו שכולנו יודעים היטב, היא רחוקה מאד מלהיות מושלמת, אבל בתמונה הגדולה מדובר, עדיין, בתופעה יוצאת דופן.
גם היהדות החרדית זכתה להצלחה כבירה. היא צמחה מממדים קטנים וצנועים – כשניים וחצי אחוזים מתוך אוכלוסיית המדינה בשעת הקמתה – לממדים אדירים של כ-14 אחוזים כיום. היא הקימה מוסדות מפוארים של ישיבות וכוללים, קהילות של אברכים ובני תורה, חצרות חסידיות, שירותי קהילה ודת מפותחים, תנועת התשובה שכמוה לא נודעה מעולם, ועוד. היא אף הגיעה להישגים פוליטיים יוצאי דופן, עד שכמעט כל קואליציה שקמה…
