חכמה ביהודים: הכירו את האנשים מאחורי 'רגע של חכמה'

מיזם 'רגע של חכמה' הפך את הרשתות החברתיות לכלים יעילים להפצת חכמת היהדות. כיצד מתרגמים את הרעיונות לשפה קולנועית, ומהם המסרים שהכי מדברים על ליבם של הצופים? שיחה עם מנהלי המיזם

אולי יעניין אותך גם

טובי המוחות שעובדים ברשתות החברתיות ובחברות הטכנולוגיה הגדולות שואלים את עצמם בחדרי חדרים שאלות גדולות: מה מעניין בני אדם? מה משאיר אותם לצפות בסרטון רילס או בסטורי? מה יגרום להם לצרוך עוד תוכן, וכיצד ניתן לתרגם זאת לכסף? השאלות הללו הופכות אט אט למחקרים חברתיים, שבתורם הופכים לתוכן מותאם, והוא בתורו – להכנסה שמגיעה היישר אל כיסיהם של בעלי השליטה באותן חברות.

בקומות העליונות במשרדים או בעמק הסיליקון ימשיכו לחקור ולבדוק בלי סוף, אבל איך מסתכלים על העולם הדיגיטלי במבט של אדם מאמין? במבט כזה, הרשתות החברתיות אינן מטרה בפני עצמה, והשהות ברשת יכולה להיות בזבוז זמן אחד גדול. אבל מצד שני, אפשר גם להשתמש בהן כדי להתחבר למשהו גדול יותר, לתכלית. כלומר, אם הרשתות החברתיות כבר באזור, אין שום סיבה לא להפוך אותן ממוצר שמכניס כסף לכיסים של אחרים, לכלי שדרכו יכול כל יהודי להגיע אל עומק ים הידע היהודי. נראה שמיזם הדיגיטל 'רגע של חכמה' מצא את התשובות, לפחות את חלקן.

דרור יהב, מנהל התוכן של 'רגע של חכמה' ויוסף בראומן, מנהל מחלקת הקריאייטיב, לוקחים אותנו לסיור בין המחלקות הווירטואליות של המיזם שהחליט להתעמת עם האתגר שמציבות הרשתות החברתיות ולהפוך אותן לכלי היעיל ביותר להנגשת החכמה והעושר ביהדות.

כמי שמכירים לעומק את הרשתות החברתיות על השפע שיש להן…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?