חוסן הוא לא רק מה שכולנו צריכים בימים אלו, אלא גם שמו של מושב בגליל המערבי, לא רחוק מגבול הצפון. בין היתר היישוב נקרא כך על שום החוסן של צבא ההגנה לישראל, במבצע הגדול ביותר בצפון הארץ במלחמת העצמאות, אז נכבש הגליל. עכשיו, המצב קצת אחר.
בתוך הנוף המשגע, ירידה תלולה מובילה אותך ליקב הבוטיק 'שאטו רמו'. בתקופה האחרונה חנך היקב את יין הדגל שלו 'טופ 7', המוגש בבקבוק עבה ומפואר (חסין ירי?) עטוף בקטיפה והדר, ואשר זכה כבר לתהילה ופרסום. אבל בעוד עליו דיברו רבות, אולי הגיע הזמן לשים את הפוקוס דווקא על היינות האחרים והטובים שיוצאים משם.
לפני מספר חודשים, עוד לפני החגים, באחד מיקבי עמק יזרעאל, ביקשו המבקרים לראות בציר. בתשובה הוסבר להם על מהותו של 'מיקרו טרואר', ההבדלים המהותיים בין מקומות שלא רחוקים מדי אחד מהשני. "כאן כבר בצרנו", הם נענו, "אבל אם תיסעו עוד קצת אל הגליל והגולן, תוכלו לראות את הבציר". בצירים שנופלים על סוכות הם דבר מוכר. רבים הם הכורמים שמגיעים לבניית הסוכה ביד מיובלת מבציר. בוויכוחים על השפעת הכשרות על טעם היין, כבר היה מי שהאשים סיטואציות כאלה שגורמות לעיתים לקבלת החלטה על דחיית הבציר במספר ימים, דבר המשליך על מספר פרמטרים בגפנים, כמו רמת הסוכר.
בחלק מכרמי שאטו רמו, הפזורים בגליל ובגולן, בצרו עד לרגעים האחרונים של ערב סוכות, כולל בצירי לילה, בעוד חלק נכבד נקבע למוצאי שמחת תורה.
במוצאי שמחת תורה, גם מי שלא קיבל עדיין את הצו הקורא לו לבוא לחזית כמו רבים מאוד מאנשי היקבים בארץ, ולא רק בצפון או בדרום, לא יכול היה ממילא להתקרב לכרמים הנתונים בשטח הסגור למעבר בידי כוחות הביטחון. בבת אחת ירדו לטמיון שנים של השקעה והשלכה לעתיד, שאיש לעולם לא יפצה. לך תסביר למישהו שהתכוננת לבציר. (אגב, כך שמעתי גם מחקלאים נוספים על גבול לבנון, שהיו במצבים דומים של קטיף קריטי שהלך לאיבוד והתאדה).
ביקב הזה, כמו ברבים אחרים שבהם מרכזי המבקרים הפכו במלחמה לשוממים, לא נשברו והמשיכו במלוא המרץ לנסות להחזיק מעמד. בימי הקורונה מרכזי המבקרים של היקבים נפלו בין הכיסאות בהגדרות השונות של הגבלות ההתקהלות, וזה היה לטובתם. אבל כשניחוח הטאנינים מתחלף באבק שריפה, זה כבר אחרת לחלוטין.
השפעה רבה יש למלחמה על עולם היין בארץ ישראל, ורק בעוד שנים נבין את ההיקף והמשמעות של השפעת מערכת חרבות ברזל על בקבוקי היין שלנו. אבל כמו שכבר אמרו כמה ייננים שמתמודדים בגבורה עם המצב: הלוואי שאלו יהיו הצרות שלנו.
מה שכן, דווקא עכשיו זה זמן מתאים מאין כמוהו לשבת בחורף הקר והאפרורי הזה, בתוככי ההרים המתכוננים לחדש את ירקרקותם, לשים לב אל אחינו הייננים שבקו העימות, ובמקרה הזה לטעום מהיינות שאת חלקם טעמנו כבר בשלבים הראשונים ובתקופות החבית שלהם. היינות נתנו רושם של עתיד טוב, ובהחלט לא אכזבו. אפילו הפתיעו לטובה.
פטריות מהיער הסמוך
כאמור, על הטופ 7, בלנד של קברנה סוביניון ופטי ורדו מהחלקות הנבחרות של כרמי היקב, כתבו ויכתבו. זהו יין מבציר 2017, שאחרי יישון של 18 חודשים נבחרו ממנו 7 חביות שהגיעו לטופ, ומהן נבנה בלנד שהתיישן עוד כמה חודשים טובים. הפעם בחרנו לשים דגש על שני יינות טובים אחרים, קברנה סוביניון רזרב 2019 ובלנד חוסן 2019, שכמו בשם היקב ובתוויותיו, הם מעוצבים בתוויות אירופאיות משהו. לרגעים הם נותנים תחושה של בורדו יותר מאשר גליל, כראוי לזנים שבהם הם משתמשים.
הקברנה סוביניון רזרב מגיע מכרמים בצפון רמת הגולן ובמרום הגליל, שקיבלו תשומת לב מיוחדת וטיפול מושקע, מה שלא פחות חשוב מתהליך הכנת היין עצמו. היין התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, ובמפגיע לא סונן.
הדבר הראשון שאתה פוגש ביין הזה (שזכה ממש לאחרונה בתחרות טרה-וינו ב'דאבל גולד', שלא מחולק ליינות רבים מדי), הוא האף, הריח. מכה של פירות יער שחורים, קצת וניל ושוקולד מריר. חבית טובה, בשׂוׂמת מענגת שאי אפשר להפסיק ליהנות ממנה. 'בוקה' נפלא, כלומר הריח של החבית ומורכבות היין המתיישן, מלבד ריחות הגפנים, היוצרים ציפייה גדולה.
בטעימה, הגוף פחות כבד ממה שהיינו מדמיינים, וזה לחלוטין לטובת היין. חמיצות מושלמת, כזו שניכר בה שהיינן לא חשש והצליח לשלב את החמיצות ליין מאוזן להפליא ונעים. הדבר שהפתיע הוא דווקא הסיומת. היין כל כך טוב שאתה מצפה להרגיש אותו גם אחרי, אבל הוא נעלם די מהר. ככל שהיין נפתח יותר ונוספו לו גם קצת ניחוחות תבלון, התארכה מעט הסיומת. אבל הרצון להרגיש שוב גורם לך ללגום עוד ועוד.
הבלנד חוסן, שזכה אף הוא במדליית זהב, מורכב מענבי קברנה סוביניון, שיראז ופטי ורדו (הזן עם הצבע הסגלגלי הכהה שהולך וצובר תאוצה), גם הם מצפון רמת הגולן ומרום הגליל. הוא התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. מעט יותר סגור ואלכוהולי באף, ומביא גוף ונוכחות מעולים בטעמים.
היינן ציין בהגדרות ההרחה שלו כי היין מאופיין ב'פטריות פורצ'יני מיובשות, אדמת יער עם רמז של טבק ברקע'. התיאור העלה בנו חיוך קל, משום שמי שמכיר את רמו בן שושן, אגדה גלילית (ויש להבדיל בין שמו הנהגה במלעיל לבין שם היקב הנהגה במלרע), יודע שהוא בין אלו שהביאו לארץ את עולם הפטריות. סמוך ליקב יש חוות ענק שמייצרת עולם מופלא של פטריות. אם תניחו ביערות הללו צדפה על יד האוזן תוכל לשמוע ולהריח פטריות גם בלי יין. אגב, עניין הפטריות בא לידי ביטוי במרכז המבקרים הכשר למהדרין של היקב, שבו מוגשים בשרים עסיסיים העשויים בכלל מ…פטריות. אבל חיוך בצד, הגדרות של הרחת יין אינן דמיון פרוע או רצון להרשים, כלומר לא בהכרח. כפי שכתבתי בעבר, אין דרך אחרת לתאר ריח אם לא להשוות אותו למשהו שאנחנו מכירים.
בטעימה, בלנד חוסן מציג אף הוא יין טוב ממש, עם דגש על יין עגול, איזון מעולה ואפטר טייסט שמלווה אותנו לעוד רגעים של טוב, בימים שכולנו צריכים כאלה.
אם שאטו רמו, בהובלת היינן אושרי אליהו שמשקיע ללא לאות במגוון הרחב של יינות היקב מכל צבע וצורה, ימשיכו בכיוון הזה, מצפה להם עתיד מזהיר. הם צפויים להגיע לעוד ועוד שולחנות, ולהוסיף גוון מעולה ליינות הישראליים המשובחים. הצל"ש מגיע להם בזכות ולא בחסד התקופה, בתקווה שנוכל לשבת שם גם בלי רעמי התותחים. שיהיה לעולם חוסן.
אדר שמח!
צילום: מנחם קאליש
