יציאת מצרים – ייחוד ה' ודרך ה'

מתי נבחר עם ישראל להיות לעם, ומה עלינו ללמוד מכך?

אולי יעניין אותך גם

תמיהה על משמעות יציאת מצרים

אנחנו מוכרחים להבין מהי משמעות יציאת מצרים עבורנו. הלא העבדות כבר אבדה מהעולם. ואם כן, מהו תוכן החגיגה המיוחדת של פסח. התשובה הפשוטה שעולה מאליה היא שחוגגים את היותנו עם ה'. אבל זו תשובה בעייתית מאד.

אם נתבונן מיהו העם שיצא ממצרים, התשובה תהיה לא פשוטה. מדובר בעם ששקוע במ"ט שערי טומאה. שמלאכי השרת אומרים עליו 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה'. אמנם הם עשו קרבן פסח, אבל גם הוא לא היה אלא אכילת זבח, ושימת הדם על המשקוף והמזוזות הייתה תוך איום שמי שלא יעשה כן יינגף במכת בכורות. לכן גם אם יש לראות בזה התקדמות מסוימת במצבם הרוחני של עם ישראל שמוכנים להזדהות כעם ה', עדיין רחוקים הם מלהיות במצב שאמונת ה' מושרשת בהם.

כך גם רואים בכל התהליך של ארבעים שנה במדבר. שוב ושוב ממרים הם את פי ה', מבקשים לשוב מצרימה, חוטאים בעגל. גם משנכנסו לארץ לא חדלו כמעט מלעבוד עבודה זרה, בתקופת השופטים ובתקופת המלכים.
יהיו שישיבו שבכל אופן מדובר על עם שיוצא כעת לקבל את התורה ויציאה מתוך מטרה כזו ודאי יש לחגוג אותה. אולם יש לזכור שגם מתן תורה עצמו היה כפוי עליהם כמבואר בחז"ל. ובכלל, אם כן הייתה עיקר החגיגה צריכה להיות בזמן מתן תורה…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?