בה"ד 1, או בשמו הרשמי 'בית הספר לקצינים ע"ש חיים לסקוב', הוא בסיס ההדרכה המרכזי להכנה לקצונה הזוטרה בצה"ל, הממוקם קרוב למצפה רמון בנוף מדברי משגע ומהווה נקודת ציון חשובה במסלול החיים הצבאי של כל קצין חדש בצבא ההגנה לישראל.
מבני הבסיס, ללא יוצא מן הכלל, בנויים בסגנון הברוטליזם (מצרפתית: béton brut, בטון גולמי) המוכר במבני הבטון החשוף שלו, המציגים לראווה את פצעי וקעקועי הטפסות. מלבד הרושם הלא-מצועצע שמשאיר סגנון זה, ושאולי התאים לאנשי הצבא שבין מקבלי ההחלטות בתקופה הרלוונטית, הסגנון היה מקובל מאוד בישראל בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת ולאורך שני העשורים הבאים ובניית רוב מבני הבסיס התרחשה בשנות ה-60 המאוחרות. הוא כמובן מתאים לסביבה הצבאית ככפפת משי לאגרוף ברזל.
לכן, כשביקשו כעבור יובל שנים להקים בשטח הבסיס בית כנסת חדש וייצוגי, היה ברור שיצטרכו להשתמש בהרבה בטון. האתגר היה ברור מאליו, קוביית בטון נוספת ומעלת פיהוק לא באה בחשבון. ומאידך, מגבלות החומר מקשות לחשוב על משהו מלהיב. ישנם מונומנטים ברוטליסטיים מעוררי השראה, מטילי אימה, א-סימטריים, אבל הצד השווה שבהם שכולם ברוטליים, כבדים ומגושמים. ואם הצליח האדריכל להעניק למבנה שלו 'תנועתיות' כלשהי, בדרך כלל נעשה הדבר בהעמדת המבנה בצורה גלית מדורגת (תחשבו על מבנה בית ההבראה 'מבטחים' על רכס הכרמל בזכרון יעקב, הנשקף אל כביש החוף ומצליח לחקות את פיתולי הקרקע ההררית). אבל תנועה מלהיבה היא הרבה מעבר לזה.
האדריכל אליעזר ארמון (ארמון אדריכלים) כנראה פיצח את האתגר. ובית הכנסת שלו 'הסנה הבוער' שכבר פעיל בקצה בסיס ההדרכה, נראה, כפי ששמו רומז, כסנה אפוף בלהבות, מיתמר ומתנשא מעל לגובה שאר מבני הבסיס. זהו אייקון יפהפה – תאווה לעין המצלמה, בקצה מגרש המסדרים של הבסיס.
ברוח הוויכוח הקטן שמנהל בראש הספר – האלוף במיל. גרשון הכהן התקשה להפריד בין סגנון הבנייה הכבד של המבנה גופו ובין הסגנון הארעי במופגן של גרם המדרגות המוביל אל פתח בית הכנסת, ולכן ראה בו כבש המוליך אל המזבח שבראשו תוקד אש תמיד, בעוד האדריכל ראה בו אך ורק סנה הניצב בלב המדבר ומתוכו בוקעת אש ובתוכנו מיוצגת השכינה הנגלית אל משה מתוך הסנה ואלינו – מאז חורבן הבית – מכל בית מקדש מעט. – נוכל גם אנו להוסיף את ההבחנה החזותית העולה מהתבוננות בצילומים המרהיבים שבספר, שנחלקים לצילומי יום וצילומי לילה: המבנה נראה כעמוד ענן ביום וכעמוד האש בלילה, הולך לפני המחנה.
הספר שלפנינו הוא ספר אלבומי, מעשה ידי אמן. הוא עשוי בקפידה ויכבד כל ארון או שולחן סלון. הצילומים מרהיבים, הזוויות נבחרו בקפידה ואפשר לחזור שוב ושוב ולקבל משמעות ועומק נוספים כמעט בכל תמונה. לא לחינם הוא זכה להפקה של חברת ההוצאה לאור הבינלאומית המוכרת והמעוטרת בתחום האדריכלות "Oscar Riera Ojeda Publishers" בסדרת יצירות האמנות שלה.
לא משנה מה תחשבו על קטעי הפרשנות העצמית על פרשיות בתנ"ך, פרי עטם של קצינים בכירים בצה"ל ואדריכל, נטולי השכלה תורנית בדרך כלל, שימו לב למחשבה המדוקדקת שהושקעה סביב מוטיבים סמליים. תשומת לב זו ניכרת הן מחוץ למבנה – המיקום שלו בתוך המתחם ושורת עצי הזית המקיפה אותו, והן בתוכו פנימה – בעיצוב המרהיב של התאורה וההתקן הייחודי שמאפשר לחיילים להניח את הנשק בהישג יד בתוך הסטנדר המחזיק את סידור התפילה.
מלבד תמונות הראווה הרבות, דפי האלבום כוללים תמונות שמלוות את היצירה החל משרטוטיה הראשוניים, וכוללות גם תוכניות אדריכליות מפורטות, שגם אם במבט ראשון נועדו רק למיטיבי לכת, תורמות הרבה גם לקורא המתחיל, אחרי שהתרשם משאר הספר. ממליץ לחזור ולנסות לעיין בהן בתום הקריאה. הנספח 'כתוביות צילום' בסוף הספר, הוא הברקה מושלמת, והוא יספק לכם מעבר שני מהיר ומודרך על כל התמונות שבספר.
- בית כנסת הסנה הבוער
- ארמון אדריכלים, 2020
- Oscar Riera Ojeda Publishers
- 270 עמ'
צילומים: אוריאל מסה
