בחדר גדול שבקומה העליונה במרכז הקהילתי של מודיעין, מתקבצת קבוצה לא גדולה של אנשים ונשים, חילונים, דתיים וחרדים. הם באו להיפגש. המעגל נפתח בסבב היכרות קצר ומיד לאחריו מונחת במרכז החדר שאלה כבדת משקל. הנחת היסוד של המפגש היא שאי אפשר באמת להכיר או להגיע להסכמה, אם לא ניגש ישר אל תפוחי האדמה הלוהטים, כלומר אל נקודות המחלוקת. וכך, בכל מפגש מתגעשת הקבוצה סביב קונפליקט אחר המאתגר את מערכת היחסים העדינה בין חרדים וחילונים בארץ הזאת.
באחד המפגשים, בו השתתפו גם בכירים מהמערכת הצבאית, הנחנו, אני והמנחה שלצדי, את שאלת שותפות הגורל שלנו כעם יהודי, במרכז השיחה. קראנו יחד את המשל הידוע שמופיע במדרש רבה (וגם בסיפורי עמים רבים):
"שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּסְפִינָה.
נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו.
אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ?
אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ?"
אחרי הקריאה, התחלקנו לקבוצות קטנות כשכל קבוצה קיבלה כרטיסים ובהם שאלות: לאן הספינה נוסעת? מאיפה הספינה באה? למה אנחנו יחד על אותה ספינה? ועוד שאלות שמטרתן לעורר שיחה אמיתית על שאלת השותפות של כל חלקי העם בהחזקת הסיפור המשותף.
הקבוצות דנו והתגעשו, התווכחו והציגו טיעונים מעניינים. לחלק מהקבוצות הצטרפו אנשי מחקר שידעו לשלב נתונים על ההיסטוריה של…
