כמו שתי ספינות

האם דיבורים על קירוב לבבות והתקרבות אנושית יכולים לגשר על הפער האדיר הזה של שתי ספינות נפרדות המבקשות להגיע ליעד שונה?

אולי יעניין אותך גם

בחדר גדול שבקומה העליונה במרכז הקהילתי של מודיעין, מתקבצת קבוצה לא גדולה של אנשים ונשים, חילונים, דתיים וחרדים. הם באו להיפגש. המעגל נפתח בסבב היכרות קצר ומיד לאחריו מונחת במרכז החדר שאלה כבדת משקל. הנחת היסוד של המפגש היא שאי אפשר באמת להכיר או להגיע להסכמה, אם לא ניגש ישר אל תפוחי האדמה הלוהטים, כלומר אל נקודות המחלוקת. וכך, בכל מפגש מתגעשת הקבוצה סביב קונפליקט אחר המאתגר את מערכת היחסים העדינה בין חרדים וחילונים בארץ הזאת.

באחד המפגשים, בו השתתפו גם בכירים מהמערכת הצבאית, הנחנו, אני והמנחה שלצדי, את שאלת שותפות הגורל שלנו כעם יהודי, במרכז השיחה. קראנו יחד את המשל הידוע שמופיע במדרש רבה (וגם בסיפורי עמים רבים):

"שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּסְפִינָה.

נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו.

אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ?

אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ?" 

אחרי הקריאה, התחלקנו לקבוצות קטנות כשכל קבוצה קיבלה כרטיסים ובהם שאלות: לאן הספינה נוסעת? מאיפה הספינה באה? למה אנחנו יחד על אותה ספינה? ועוד שאלות שמטרתן לעורר שיחה אמיתית על שאלת השותפות של כל חלקי העם בהחזקת הסיפור המשותף.

הקבוצות דנו והתגעשו, התווכחו והציגו טיעונים מעניינים. לחלק מהקבוצות הצטרפו אנשי מחקר שידעו לשלב נתונים על ההיסטוריה של…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?