להתווכח עם ה'מאסטר'

ככה זה אצלי. שלושים העמודים הראשונים של ספר, משמשים אותי בעיקר כדי לקבל רושם ראשוני. קריאת ספר, ודאי כאשר מדובר בספר שמתיימר להיות עיוני או מחכים – היא השקעה לכל דבר. זה לא הכסף שאתה משלם עליו, אלא בעיקר הזמן שאתה מקדיש לו.

בעולם הכלכלה ההתנהגותית קוראים להשקעות מהסוג הזה: משחק סכום אפס. או שאתה מרוויח, או שאתה מפסיד. כי בזמן שאתה מקדיש לקריאת ספר, אתה מפסיד קריאה של ספר אחר. הזמן הזה לעולם לא יחזור.

הבחירה אף פעם לא קלה. קופירייטר טוב, יכול להפיל אותך עם כריכה וכיתוב אחורי. ולכן, אין ברירה אלא להתחיל לקרוא כמה עשרות עמודים כדי להרגיש. משהו בספר 'מאסטרים', לכד את תשומת ליבי.

האמת שהנושא דווקא די לעוס. יותר מדי אנשים בעולם ניסו ללכוד את 'סוד ההצלחה היהודי'. מה גרם ליותר מדי יהודים, מתוך המעט מדי שיש בעולם, להצליח בצורה יוצאת דופן. לקבל פרסי נובל, להקים חברות, לשלוט בכלכלה ועוד ועוד.

הקופירייטר של הספר הנוכחי, ניסח את זה בצורה מושכת לב: "מה המשותף למייסדי גוגל, פייסבוק, גולדמן זקס, דנונה, חברת הקומיקס מארוול, רשת סטארבקס, אסתי לאודר וראלף לורן?" ובכן, התשובה היא שכולם מייסדי חברות מהמובילות בעולם – וכולם ממוצא יהודי. לפי ההבטחה שעל הכריכה, המחבר חקר את 'התרבות היהודית' והצליח לזקק את "10 העקרונות החשובים ביותר להצלחה בניהול ובמנהיגות, בעסקים ובחיים".

כאן נפלתי. השילוב הזה של 'תרבות יהודית' עם 'הצלחה בחיים', הוא פחות או יותר כל מה שיהודי צריך בחיים. אלא שההבטחה הזו נראתה לי גדולה מדי, לא משהו שאפשר להגשים, ודאי לא בספר אחד. אבל הפיתוי גבר, והתחלתי לקרוא.

אי שם באחד העמודים הראשונים, נתקלתי בהפנייה ל'מקור' לא שגרתי. בדרך כלל מחברים מקצועיים שמתיימרים להציג תזה, יעדיפו להיתלות במקורות מדעיים מקצועיים. אבל כאן, המחבר, בסוג של גילוי לב מעניין, מצהיר שוב ושוב, שהוא מתבסס על מידע מוויקיפדיה. האנציקלופדיה החופשית, שכל אדם יכול להוסיף ולהגיה בה באופן חופשי.

אם חסר משהו, בהקדמת הספר המחבר – איש עסקים מצליח לפי הגדרתו – מספר שאת החומר לספר הוא אגר במשך שנים. אלא שמרוב הטרדות העסקיות, הוא לא מצא את הזמן להתיישב ולגבש את החומר. ואז הגיעה הקורונה.

"מכיוון שלא יכולתי לטוס, התפנה לי זמן. החלטתי לנצל אותו ולברר לעומק את התשובות לשאלות הנוגעות להצלחה העסקית של היהודים. בער בי הרצון להבין יותר לעומק את התרבות היהודית שעליה דיברתי. שמעתי מאות שעות של הרצאות, קראתי שוב את התנ"ך, ניתחתי ספרים רבים שעסקו בנושא, ולאט לאט התחלתי לחבר בין הידע שלי בתחום העסקי ובין הדברים החדשים שלמדתי על היהדות".

איכשהו, בשלב ראשון, כל הסיפור הזה של שיעמום קורונה יחד עם עלעול בוויקיפדיה – נראה לי קצת יותר מדי חובבני. אני את המידע שלי מעדיף לצרוך דווקא מ'מאסטר' עם כמה תארים ודוקטורטים, ואת המקורות אני רוצה מספרות מקצועית, עדיף באנגלית וצרפתית. כבר חשבתי להעיף את הספר, אלא שדווקא אז התעוררה המחשבה:
בעצם כל מעשה הכתיבה עצמו של הספר הזה, יש בו עיקרון יהודי מעניין של הצלחה. המחבר עצמו, יהודי שלא רק ניסח כמה הגיגי הצלחה, אלא אף מימש אותם בעצמו. הנה עובדה, בעוד שמרבית האנושות מסביב מצאה את הקורונה כזמן לדיכאון ולהעלאה במשקל, הוא הסתגר בביתו והתיישב לזקק רעיונות למילים שהפכו לספר.

המשכתי לקרוא בספר. אינני יכול לומר שכל מילה בו היא 'מאסטרית'. אבל דווקא העובדה שאתה קורא מחשבות של מישהו שאתה לא מייחס לו – ולמקורותיו – סמכות יתירה, פותחת את מערכות החשיבה. אם עד היום הורגלתי לקרוא ספר בהקשבה מלאה, הפעם הקריאה הייתה תחושה של חברותא. עם רעיון אחד אתה מסכים, עם שניים לא. ומה לנו 'עיקרון' יותר יהודי מקריאה של ויכוח.

והייתה עוד מחשבה אחת שלא הצלחתי לפתור: הנושא של ויקיפדיה. כל אדם שמתעסק בכתיבה, יודע שבעידן שלנו האנציקלופדיה הזו משמשת את כולם, לרבות את כל אותם 'מאסטרים' מקצועיים שלהם אנו מתייחסים ברצינות. האם לא הגיע הזמן להודות בזה?

המאסטרים

• אוהד טופור
• הוצאת מטר
• 224 עמודים