היכל הטוטו בחולון. אלפי ילדים מכל רחבי הארץ עומדים נרגשים ומחכים להציג את הרעיון שלהם, אותו פיתחו ועליו עבדו יחד בחודשים האחרונים. האירוע הוא מוקדמות אליפות הרובוטיקה First ישראל. פרויקט משותף של חברת לגו והטכניון. בין הילדים אפשר לראות את כל שכבות אוכלוסיית התלמידים בישראל: מרכז, צפון ודרום, ירושלים וגם יישובים ערביים. כולם-כולם עם אור גדול של ציפייה בעיניים.
בין הצבעים אפשר לראות צבע יוצא דופן. השנה נשלחו ע"י תלמוד־התורה 'נצח ישראל' בבית שמש שלוש קבוצות של ילדים חרדים שמחזיקים בראש מצוינות, אהבת ידע וקידוש השם.
כיון שבני בכורי משתתף בתחרות כבר שנה שנייה, אשתף מזווית קצת אחרת את מה שאני ראיתי מהצד שלי כאבא.
א. אמונה ביכולת – מגיל קטן אני ורעייתי מנסים להחדיר בילדינו את התחושה שהם מסוגלים להצליח. זה לא אומר שאנחנו מציגים להם מצג שווא כאילו הם מסוגלים להצליח בכל דבר אם רק ירצו, זו שטות מוחלטת שסופה מפח נפש. אבל ברור הדבר שכאשר הילד צובר חוויות הצלחה ומקבל עידוד על עצם הניסיון, הוא מפתח עם הזמן את האמונה ביכולת שגורמת לו לפחות לנסות.
ב. אמפתיה – בנבחרת הרובוטיקה משתתפים ילדים ברמות שונות. היכולת של ילדים שמבינים הכל תוך רגע לעצור שנייה ולשים לב לקצב של שאר חברי הקבוצה, היא ערך חשוב מאוד. העבודה בצוות מפתחת את שריר האמפתיה אצל הילדים.
ג. התמודדות עם פחד קהל – החרדה החברתית שמשותפת כמעט לכל בני האנוש היא אימת הציבור. הילדים נדרשים לנסח פרזנטציה ולחלק אותה ביניהם. כולם מציגים. ואיך אמר לי ילדי כשדיברנו על החששות שלו לפני העליה לתורה בבית הכנסת: אם הצלחתי להציג בפני השופטים של הרובוטיקה, אני בטוח אצליח לעלות לתורה ולשאת את דרשת בר המצווה שלי.
ד. חוסן מנטלי – הקבוצה בה השתתף בני היקר לא זכתה לעלות השנה לאליפות הארצית, למרות שזכו בגביע מיוחד (העשוי כולו מאבני לגו) המציין לשבח התנהגות ערכית בכל שלבי התחרות. ציפיתי לראות את בני מאוכזב, אך לא כך קרה. הוא ציין באוזניי שנהנה מהדרך וזה הכי טוב שיכלו להגיע בתנאים הקיימים. כמה ימים מאוחר יותר הגעתי לקחת אותו הביתה בסיום הלימודים והוא ביקש להישאר. מה קרה? הוא שמע שאחת הקבוצות המתמודדות עלתה לשלב האליפות וחבריה מבקשים את עזרתו בתיגבור הכוחות. בלי יותר מדי אגו ומתוך רצון טבעי להמשיך את המשימה, הוא הצטרף אליהם בשמחה. היכולת לקום אחרי אי-הצלחה ולהמשיך ליעד הבא נקראת במחקר resilience והיא אחת התכונות שהכי חשוב לפתח בעולם שמשתנה במהירות.
ה. גאווה חרדית – התחרות היא בינלאומית ומשתתפים בה כאמור ילדים מכל חלקי האוכלוסייה. מנהלי הת"ת מתייעצים באופן צמוד עם רב הקהילה לגבי השתתפות בכל שלב של התחרות. כך למשל הם משתתפים בשלבי ההצגה לפני ועדת השופטים אך יוצאים לשיעור ופעילות נפרדת בשלבים בהם יש הווי ואווירה חברתית. כל חרדי שעובד בחברות שאינן חרדיות, בפרט בהייטק, יודע לספר על אתגר ההשתייכות. החוויה הזו מקנה לילדים את היכולת להתמודד עם חברה שונה מהם ערכית ולדעת להבחין עד היכן אפשר להשתייך ובאיזה שלב יש להתבדל.
בימים האחרונים היו לי שתי שיחות מעניינות. אחת עם מייסדת עמותת "בבא דע", שמספרת על ביקוש גובר והולך לחוגי מדע שהם מפתחים במיוחד ומעבירים לילדים חרדים, והשניה עם סוציולוג חרדי מהאוניברסיטה העברית שחוקר את מגזין המדע "נפלאות", אף הוא לילדים חרדים. גם מאחורי הקלעים של אתר הקורסים החרדי "אשכולות", לוחשים לי שלימודי הפיזיקה זוכים לפופולריות יוצאת דופן.
כקהילה אנחנו מחנכים לאהבת ידע ולסקרנות. בעולם שבו אפשר לספק את כל זה בדרך כשרה, תפקידנו לחשוב לא רק על הידע עצמו אלא על כל חבילת הערכים והכישורים שנלווים לעיסוק במדע ובחקר מגיל צעיר.
