מועדון חברים

מה אם התפקיד של החברים בחיים שלנו הוא לראות את החלק הזוהר, היפה והטוב, שהאנשים שנמצאים איתנו כל הזמן כבר לא רואים?

אולי יעניין אותך גם

"סליחה, איך אני מגיע לאולם השמחות?" אני שואל ילדה שעומדת בצד כביש הכניסה לישוב הקטן. "אתה האדם השלוש מאות ששואל אותי את זה הערב". היא עונה ומכוונת אותי להמשך הרחוב. האירוע, בר מצווה לבנו של חברי הטוב, מתקיים תחת כיפת השמים. השעה 23:30 ואני תוהה ביני לבין עצמי מה הכוח שמניע אותי ואת האנשים שממשיכים להגיע גם מרחוק, לצאת מאזור הנוחות אחרי יום עבודה ולהשתתף בשמחה של חבר.

אמרת כנף מפוקפקת ששמעתי פעם אומרת, חברים באים וחברים הולכים, אבל את קרובי המשפחה תמיד תצטרך לפגוש, אוכלים מולך בורקס באירוע המשפחתי הקרוב. לא שאני מיקל ראש בקשרים משפחתיים. משפחה היא באמת מעל הכל ודם כידוע אינו מים. אבל בתקופה האחרונה אני מגלה את הערך המיוחד עליו דיברו חכמינו כשאמרו "קנה לך חבר".

לא הייתי החבר היחיד שהגיע לאירוע. היו שם צעירים שלפני כמה שנים עברו סדנה אצל חברי והפכו לבני בית אצלו, היו שם סטודנטים שלמדו אצלו והפכו לידידיו, היו קולגות מהעבודה שהגדירו אותו כחבר נפש והייתה חבורה של יהודים חסידיים שהתיישבו במעגל ושרו ניגונים בעוד בעל השמחה לוחש על אוזני שהם חברים שהוא פוגש מדי שבוע ליד מעיין ללימוד פרשת שבוע משותף.

אני ניגש לומר מזל טוב לאמא של חתן בר המצווה, אשתו של החבר שבשבילו באתי עד הלום ומספר לה עד כמה בעלה מיוחד ועד כמה כל אחד שפוגש בו רואה באר של השראה וכוחות. "אתה יודע, אני לא תמיד רואה את זה". היא מתהרהרת ואומרת בכנות מפתיעה. "לפעמים כל מה שאני רואה זה אדם עייף שבא הביתה ורק רוצה לנוח". היא עושה רושם של אישה חכמה מאוד ואני זוקף את אוזניי בציפייה להמשך. היא מספרת על חברה שהראתה לה פעם יהלום גדול ואמרה לה את רואה שהיהלום זוהר? תהפכי אותו, ומהצד השני הוא לא זוהר. תסובבי שוב והנה הוא זוהר. לפעמים זה שהיהלום שלך לא זוהר, לא אומר שאין אנשים אחרים שרואים אותו בוהק במלוא יופיו. צריך רק להמשיך ולהביט בו מכל הזוויות.

כשסיימתי את השיחה איתה חזרתי למעגל המזמרים ומאז אני מהרהר בדבריה. מה אם התפקיד של החברים בחיים שלנו הוא לראות את החלק הזוהר, היפה והטוב, שהאנשים שנמצאים איתנו כל הזמן כבר לא רואים? אולי החברים שאנחנו מקיפים את עצמנו בהם, נמצאים כאן כדי להזכיר לנו את הצדדים היפים שאנחנו עצמנו כמעט שכחנו מקיומם?

שמעתי פעם אמרה שמיוחסת לשלמה קרליבך: "העולם אומר שחבר טוב הוא מי שלידו אתה רוצה להיות יותר טוב. ואני אומר, חבר טוב הוא זה שלידו אתה כבר אדם יותר טוב".

אומרים שכדי להיות ראוי לזכות בדין, כדאי להיות אדם כזה שהרבים צריכים לו. אני חושב שלהיות חבר זו גם כן מלאכה לא קלה, לשקף לאדם שבחר להיות לצדך את הצדדים היפים שהוא לא תמיד מודע להם, בכנות ובאהבה. 

בואו נהיה חברים. 

זה בטוח יהפוך לנו את השנה לטובה ומתוקה!

איור: shutterstock

אולי יעניין אותך גם

לקט, שכחה ופאה

יצירתה של סיגל מאור מבטאת תהליך סיזיפי המזכיר את המודל של ספירת העומר - הבונה עקב בצד אגודל, יום אחר יום ושבוע אחר שבוע, קומה במהלך הרוחני מפסח ועד שבועות

החינוך ליהדות בעת הזו

מי שרוכש ידע רב מבלי שהידע משפיע עליו, נקרא בשם הגנאי 'חמור נושא ספרים'. לימוד התורה צריך להיות מכוון אפוא אל התכלית: ללבן ולהוציא מתוכה את הדרך הנכונה לתיקון המעשים וליישור המידות

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

האנטישמיות החדשה והמרחב היהודי הרעיוני

טבח שמחת תורה עורר את החברה הישראלית לחשב מסלול מחדש. כמו המרחב הפיזי שלנו, הנבדל ונפרד בהכרח מזה של אומות העולם, כך המרחב הרעיוני שלנו חייב להיות נבדל. עליו להיות יהודי – מושתת ומבוסס על יסודות עצמאיים של העם היהודי

משה שפר

מגזין

ישיבות תיכוניות חרדיות: שילובים, ניגודים וחיבורים

לאחר עשור של צמיחה מואצת במספר הישיבות התיכוניות החרדיות, לראשונה הן מתאגדות ומשתפות פעולה. הכנס השנתי מבית האיגוד החדש חשף את הניגודים האידיאולוגיים והפרקטיים בין הישיבות השונות, אך גם אפיקים לשיתוף פעולה. משה שפר השתתף בכנס והביא את הקולות

נעם לב

לגדול עם תשובה

לגעת בכאב שלהם

אני מאמין שבלי קשר לדעתכם בסוגיית הגיוס, בעד או נגד או חלקית או מה שלא יהיה - אנחנו צריכים להתרגל לכאוב את כאב החיילים, הפצועים וההרוגים, כאב המשפחות, הכאב של עם ישראל

שונאים אותנו, כאן ושם

סיפורו של קומיקאי שכתב ספר רציני וכאוב, המהווה כתב אישום נוקב על אנטישמיות בשמאל הפרוגרסיבי בעולם, אך לא תורגם לעברית משום שהישראלים לא התחברו לניתוק שלו עצמו מישראל. ואז הגיע השביעי באוקטובר והפך לו את החיים

כניסת מנויים

כניסת מנויים