לחרדים עובדים יש את האתגרים הייחודים להם. יש אתגרים חיצוניים, כמו היחס מקהילות שכנות והקבלה למוסדות חינוך, ויש גם אתגרים פנימיים-מהותיים: איך לקיים לימוד תורה משמעותי בתוך סדר יום עמוס בעבודה, ואיך לשמר את הרוח בתוך עולם העבודה הכללי.
גם לעולים חדשים יש אתגרים משלהם: השפה השונה, התרבות האחרת, והמרחק מרשתות תמיכה טבעיות. קהילה של חרדים-עובדים-שהם-גם-עולים מתמודדת, מטבע הדברים, עם שׂק תּפוּח של אתגרי שתי הקבוצות גם יחד. אולם בשיחה עם הרב יעקב העבר, רב קהילת 'שבטי ישורון' בבית שמש, למדתי שהאופי האנגלו-סאקסי של הקהילה מקהה את העוקץ בחלק מהשאלות שמטרידות קהילות עובדים רגילות, ואולי לא רק ביחס לאתגרים החיצוניים.
"יש תורה אחת והקב"ה אחד, אבל הסגנון בארץ שונה מבחו"ל", הוא אומר. "כאן אדם חייב לשים את עצמו ואת משפחתו בתוך מסגרת: סוג כיפה, תלמוד תורה, בית כנסת. חרדי, חרד"ל. חסידי, לא חסידי. אמריקאים לא רוצים את ההגדרות וההגבלות. הם רוצים קדושת ארץ ישראל ולימוד תורה".
זה נשמע קסום. איפה מתעורר הקושי?
"האתגר שלנו הוא לא להיכנס להבדלים שלא רלוונטיים לנו ורק מפריעים לנו. כאן בארץ ישראל צריך לבחור כל דבר. לבחור סוג חינוך, לבחור עם איזה סגנון להשתדך, לבחור אילו כשרויות לאכול, הכל אחרת…
